רבי שמעון אומר י´´ג פרים ובעבודת כוכבים שלשה עשר פרים וי´´ג שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לב´´ד הורו ב´´ד ועשו ז´ שבטים או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר דברי ר´´מ רבי יהודה אומר ז´ שבטים שחטאו מביאין ז´ פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף אלו שלא חטאו מביאין ע´´י חוטאין ר´´ש אומר ח´ פרים ובעבודת כוכבים ח´ פרים וח´ שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לב´´ד הורו ב´´ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן אותו שבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד שנאמר {ויקרא ד-יג} ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט:
גמ´ ת´´ר ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת´´ל {ויקרא ד-יד} ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין אשר חטאו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים חטאו שלשה מביאין שלשה או אינו אומר אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים חטאו ג´ מביאין ג´ ת´´ל הקהל הקהל חייב וכל קהל וקהל חייב כיצד חטאו שני שבטים מביאין שני פרים חטאו ז´ מביאין ז´ ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר שאפילו אלו שלא חטאו מביאין ע´´י החוטאין לכך נאמר קהל לחייב על כל קהל וקהל דברי רבי יהודה ר´´ש אומר ז´ שבטים שחטאו מביאין ז´ פרים ובית דין מביאין על ידיהן פר שנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה קהל האמור למעלה ב´´ד עם הקהל אף קהל האמור למטה ב´´ד עם הקהל רבי מאיר אומר ז´ שבטים שחטאו ב´´ד מביאין על ידיהם פר והן פטורין נאמר קהל למטה ונאמר קהל למעלה מה קהל האמור למעלה ב´´ד ולא צבור אף קהל האמור למטה ב´´ד ולא צבור רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל או ז´ אע´´פ שאינו רובו של קהל מביאין פר אמר מר ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבא דלא כרבי אליעזר דתנן אמר ר´ אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב נותר אכל חייב רב אשי אמר אפילו תימא רבי אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה התם נמי הכתי´ אשר חטא בה ההוא מיבעי ליה פרט למתעסק מ´´ט דר´ יהודה קסבר ארבעה קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה תלויה בב´´ד ומעשה תלוי בקהל וחד לגרירה וחד לשבט שעשה בהוראת ב´´ד ור´´ש תלתא קהלי כתיבי הקהל קהל הקהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא חד לחייב על כל קהל וקהל ותרי אחריני נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב´´ד עם הקהל אף כאן ב´´ד עם הקהל ור´´מ קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי מיבעי ליה לנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב´´ד ולא צבור אף כאן ב´´ד ולא צבור ורשב´´א מ´´ט כתי´ והיה אם מעיני העדה אלמא מיעוטא דכתיב מעיני וכתי´ כי לכל העם בשגגה למימרא דרובא אין מיעוטא לא הא כיצד עשו ו´ והן רובו של קהל או ז´ אע´´פ שאינן רובו של קהל חייבין
רש"י
רבי שמעון אומר שלש עשרה פרים. פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא: הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובו. של כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין פר וכו´ דברי רבי מאיר [דס´´ל] ב´´ד מביאין פר ולא צבור: רבי יהודה אומר ז´ שבטים שחטאו מביאין ז´ פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר על ידיהם. כלומר פר לכל שבט ושבט ואמר בגמרא דז´ דקאמר ר´ יהודה לאו דוקא דהוא הדין לשבט אחד שחטא על הוראת בית דין הגדול שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר ואיידי דקאמר ר´´מ ז´ דאיהו בעי רובא ממש קא´´ר יהודה נמי: וחכמים אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת ב´´ד הגדול. אבל שבט אחד בהוראת בית דינו כשגגת מעשה דמי ומביאין כל אחד כשבה או שעירה: עדת ישראל. היינו סנהדרין כלומר סנהדרין של ישראל דהיינו ב´´ד הגדול: גמ´ ידעו שהורו וטעו מה שהורו. כלומר הורו ב´´ד שחלב מותר בבטול מקצת ועשו קהל על פיהן ואכלו שוגגין חלב ודם דהוי חד בשגגת מעשה בלבד וחד בהוראה ואח´´כ ידעו שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהורו דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם יכול יהו חייבין פר דליהוי הוראה מעליא: ת´´ל ונודעה החטאת. אשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שיודע החטאת שיהיו יודעין על מה הורו אם על החלב או על הדם: ולא שידעו החוטאין. דלא סגי בידיעה דחוטאין דאע´´ג דעשו בהוראה דממה נפשך חד מנייהו בהורא´ הוה דהא אכלי לתרווייהו חלב ודם אפ´´ה פטורין דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה: חטאו שני שבטים מביאין ב´ פרים. והוא הדין דכי חטא שבט אחד שמביא פר אחד והא קמ´´ל דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד: לחייב על כל קהל וקהל. דשבט אחד איקרי קהל כדמפרש טעמא לקמן: מה הקהל האמור למעלה ב´´ד עם הקהל. דתרוייהו כתיב למעלה ב´´ד עם קהל דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל דהאי מעיני היינו ב´´ד: אף קהל האמור למטה. והקריבו הקהל ב´´ד עם הקהל הכי דריש ר´´מ מה קהל האמור למעלה ונעלם דבר מעיני הקהל בית דין ולא קהל כלומר דהוראה תלויה היא בב´´ד ולא בקהל דהא לא כתיב ונעלם מקהל אלא מעיני הקהל דמשמע מב´´ד של קהל ולא מקהל אף קהל האמור למטה והקריבו הקהל בית דין ולא צבור: מה נפשך. דתנן במסכת כריתות בפ´ ספק אכל חלב (דף יט) חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ותניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במאי חטא הכא נמי סבירא ליה לר´ אליעזר מה נפשך אם חלב אכלו בהוראה מביאין פר ואם דם אכלו בהוראה מביאין פר וחייבין ממ´´נ: אפי´ תימא רבי אליעזר ושאני הכא דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו. דמשמע שיודע להם החטא שחטאו עליו ע´´פ בית דין: התם נמי הא כתיב אשר חטא בה. דמשמע עד שיודע לו במה חטא: בה. (פרט למתעסק דבה) משמע דמתכוין לעשות החטא פרט למתעסק בשבת כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דפטור אבל מתעסק בחלבי´ ובעריות חייב שכבר נהנה כדאמר בפ´ ד´ מיתות (סנהדרין סב:): ד´ קהל כתיבי. מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי וליכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי והרי ארבעה. חטאת הקהל לא קא חשיב דהא לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה: לחייב על כל קהל וקהל. על כל שבט ושבט דשבט אחד איקרי קהל כדאמר לקמן: וחד להוראה תלויה בב´´ד. כדאמר לעיל (דף ג) הקהל ועשו הוראה תלויה בב´´ד ומעשה תלוי בקהל וחד למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר: וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו. כדתנן בסיפא דמתניתין הורו ב´´ד של אחד מן השבטים כו´: ג´ קהל כתיבי. מעיני הקהל לא דרשינן ביה תרתי דהא לשמוש הוא דאתא דאורחיה דקרא דמשתעי הכי כדאמרי אינשי מעיני דפלניא הכא נמי מעיני הקהל משמע מעיני של קהל וחד הוא אבל והקריבו הקהל דרשינן ביה תרי דלכתוב קרא והקריבו קהל מאי הקהל תרי הא תלת: חד לחייב על כל קהל וקהל. דר´´ש נמי ס´´ל דשבט אחד איקרי קהל אייתרי ליה תרי לג´´ש נאמר קהל למעלה וכו´: ור´´ש בן אלעזר מ´´ט. דכתיב בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת שלח לך אנשים והיה אם מעיני העדה אלמא אפי´ מיעוטא חטאו מביאין פר ושעירה דכתיב מעיני משמע מקצת עיני ולא כל עיני וכתיב כי לכל משמע דרובא אין דרובו ככולו ומיעוטא לא הא כיצד וכו´ דמעיני אפי´ מיעוט קהל כגון ברוב שבטים והאי דכתי´ כי לכל דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים:
תוספות
אם חלב אכל חייב כו´. תימה מי דמי התם בין בחלב בין בנותר חד קרבן הוא אבל הכא קרבן דעבודת כוכבים אינו שוה לחלב. וצ"ל דה"נ ידעי דלא איירי אלא בעניינים שקרבנם שוה כעין חלב ודם כדפרש"י: ור"ש תלתא קהלי כתיבי כו´. יש ספרים דגרסי תרי קהל כתיבי וכן נראה ובעי למימר דחד קהל כוליה קרא לאורחא דקרא וחד קהל דרשינן קהל הקהל והיינו תרי קהל. ולר´ מאיר חד קהל כוליה לאורחא דקרא ומיניה נמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בצבור וחד קהל לג"ש ולפי הגירסא הכתוב בספרים בעי למימר דתרוייהו אתו לג"ש ולא נהירא. מיהו אפשר דתלמודא בעי למימר לרבי שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הצבור ואי לא כתיב ההוא קהל ה"א דקהל למטה היינו צבור ולא בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע"ק אליבא דרבי שמעון לימא ד´ קהל כתיבי ומייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך לאהדורי אקרא אחרינא. מיהו ליכא למפרך לר"מ לדרוש ג´ קהל כרבי שמעון למדרש מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג"ש דקהל בבית דין אמור א"כ לא מצי למילף משם מעשה תלוי בקהל דהא לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל א"כ מי שלמד משם סובר דקהל האמור למעלה בצבור מיירי ולר"מ לא ס"ל הכי דבצבור מיירי:
עמוד ב´:
רש"י
תוספות
ה"א עד דעבדי בית דין בהדי רובא כו´. תימה השתא אע"פ שמיעוט נשארו מצבור לא חיישינן כ"ש דלא ניחוש לבית דין כיון דרובא נינהו בשלמא אי הוי בעינן כולהו ניחא דליבעי בית דין בהדייהו: שבעה שבטים הוא דמייתו כו´. לר´ יהודה דקאמר בברייתא לעיל אפילו שני שבטים ה"מ למיבעי אבל בב´ שבטים לא אלא אמתני´ מיבעי ליה דאיירי בז´ שבטים: כגון שחטאו ששה שבטים והן רובן כו´. תימה א"כ מ"ט דרבי שמעון דלא מחייב אלא פר אחד הא לא אשכחן דפליג אר´ יהודה אלא דבעי נמי פר לבית דין אבל מודה מיהו לרבי יהודה דשבט אחד איקרי קהל: הנני מפרך והרביתיך וגו´. תימה דשביק קרא דאמר הקב"ה ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך: