איקלע רב הונא בריה דר´´נ למחוזא א´´ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק טרוק גלי דלא ניתו אינשי דניטריד על לגביה א´´ל כי האי גוונא מאי א´´ל אסור אפילו בהנאה והא מר הוא דאמר שיכשך אין עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי אמר רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא דאסיר שמעתתא דההוא עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל בטבריא ואסר רבי יוחנן ואמרי ליה לפי שאינן בני תורה ואמר לי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה דמחוזא בני תורה מתניתא דאגרדמים עובד כוכבים שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוהו מאי לאו בהנאה לא בשתייה אי הכי ליתני ימכר כדקתני סיפא חרם עובד כוכבים שהושיט ידו לחבית וכסבור של שמן היא ונמצאת של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר תיובתא דרבא תיובתא רבי יוחנן בן ארזא ור´ יוסי בן נהוראי הוו יתבו וקא שתו חמרא אתא ההוא גברא אמרו ליה תא אשקינן לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוא חד אסר אפי´ בהנאה וחד שרי אפי´ בשתייה אמר רבי יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי מאן דאסר
רש"י
איקלע רב הונא בריה דר´´נ למחוזא. לאחר זמן אחר שחזר בו שהחזירו אביי ע´´י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני שמעתתא ומתני´ ומחוזא הוא מקומו של רבא: טרוק גלי. סגור הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם: על. רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא שיכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לעבודת כוכבים מאי: א´´ל אסור אף בהנאה. שחזר בו: והא מר הוא דאמר כו´. דקא שרית לזבוני לעובדי כוכבים: דמי דההוא חמרא. דהוה בדוולא מי אמרינן מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי שאר היין שבחבית מותר ומשום כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה שרי: כי אתאי לפומבדיתא. האי מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב הונא למחוזא: אקפן נחמני. הקיפני אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות לחלוק עלי ולאסור כל יין החביות: והוה עובדא בטבריא ואסר ר´ יוחנן. ה´´ג אמרי ליה לפי שאינן בני תורה הא דאסר שמואל ורבי יוחנן לבני טבריא ונהרדעי לאו משום דאסור אלא אחמורי אחמירו עלייהו לפי שאינן בני תורה: ואמר לי. אביי טבריא ונהרדעא כו´ בתמי´: אגרדמים. אדם הממונה לשמור המדות במצות המלך שלא ישקרו בהם וטועם היין ונעשה סרסור ביניהם אגרדמים גרסינן במ´´ם בתורת כהנים אמרינן איפת צדק והין צדק יהיה לכם מנה לך אגרדמים על ככה: שקדח במינקת. שנקב את מגופת החבית במינקת והעלה את היין דרך המינקת והוא קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו וטועמו: או שטעם מן הכוס והחזירו. עובד כוכבים בחבית: מאי לאו בהנאה. ואע´´ג דשלא בכוונת ניסוך הוי האי מגע ולא יתכן לומר והחזירו ישראל בחבית ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משום האי דאיערב ביה דא´´כ אמאי הויא תיובתא לימא ליה אנא דאמרי כרשב´´ג דאמר לקמן ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו דקיימא לן הלכתא כוותיה: וליתני ימכר. כי היכי דקתני סיפא: חרם. משוגע ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה: ימכר. דהואיל דסבר של שמן היה ליכא למיגזר שמא נתכוין לנסך אבל קדח במינקת דיודע דיין הוא חיישינן שמא ניסך לעבודת כוכבים:
תוספות
איקלע רב הונא בריה דר´´נ למחוזא. פירוש האי עובדא הוה אי בתר דהחזירו אביי ע´´י תשובות שהשיב לו ולהכי קאמר כי אמרי לבר מדמי דההוא חמרא והיינו לבתר דאהדריה אביי אבל הוא התיר הכל ומחמת כיסופא הוא דקאמר הכי וכן ודאי צריך לפרש לפי גירסא זו דאי סלקא דעתך דאיהו נמי אסר דמי היין המשוכשך והתיר השאר א´´כ מאי הוה פריך ליה אביי משמואל ור´ יוחנן דאסרו והא אינהו לא אסרו אלא דמי היין המשוכשך דסבירא להו בפ´ בתרא (לקמן עד.) כרשב´´ג דאמר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלא ודאי בתר דאהדריה אביי קאמר הכי וגם פירש רש´´י לקמן בההיא דאגרדמים דמיירי בהחזירו עובד כוכבים לחבית דאי ס´´ד דהחזירו ישראל לחבית והאי דקא אסר ליה לכוליה היינו משום ההוא פורתא דאיערוב א´´כ מאי פריך מינה לרבא לימא ליה אנא דאמרי כרשב´´ג דאמר לקמן ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו וקיימא לן הלכתא כוותיה ועוד פי´ רש´´י דאמר להו רבא טרוק גלי שהיה מתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דבר מחלוקתו על רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא כו´ ותשובות יש על גירסא זו ופירושה חדא שהיה לו להקדים ההוא עובדא דאביי דבסמוך כיון שעל ידו חזר בו ועוד דבר תימה הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא רב הונא החולק עליו להתווכח עמו כי אע´´פ שחזר בו מ´´מ היה לו לשמוע מה יאמר ועוד דה´´ל למימר אפ´´ה על לגביה כלומר דחק ונכנס ועוד קשיא לשון דלא ליתו אינשי ולטרדן דה´´ל למימר דלא ליתי האי גברא ולטרדן ועוד מי כסיפא ליה מילתא לומר טעיתי בהדיא וחוזר אני בו הרי בכמה מקומות מצינו שהיה אומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ועוד מה שפירש אגרדמים דמיירי כשהחזירו עובד כוכבים דאי כשהחזירו ישראל לימא ליה אנא דאמרי כרשב´´ג ומאי הוה משני ליה הא רשב´´ג לא שרי דמי יין נסך שבו ואיהו שרא הכל ועוד מאי הוה מותיב ליה מההיא דאגרדמים לישני ליה שאני התם דהחזירו עובד כוכבים ואילו רבא שרא בהחזירו ישראל ועוד דמשמע מתוך פירושו שהחזירו עובד כוכבים ונאסר מטעם החזרה דחשיבא ליה כמגע ובתוספתא תניא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא אלמא משמע שהאיסור בא מחמת הטיפה המשוכשכת ואפילו החזירו ישראל נמי אסור לכך פירש ר´´י שריה רבא לזבוני לעובדי כוכבים אפי´ ליין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא שלא נתכוון לשכשך לניסוך אלא לשאול אם יש שם יין וכיון שנתערב נתבטל שם לגמרי והא דאסר רשב´´ג בפרק בתרא (לקמן עד.) לכל הפחות דמי היין היינו דוקא בסתם יינם דחמיר טפי ואינו נתבטל בתערובתו אבל כאן זה המשוכשך אין בו כוונת ניסוך ואיפלוג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בר ר´´נ ואסרי דמדמו ליה להאי יין נסך המשוכשך לפלוגתא. דרשב´´ג ורבנן דאגרדמים דאיתותב רבא מינה וה´´ג בספרים ישנים וה´´ג ואיקלע ר´´נ למחוזא והוא רבו של רבא והלך רבא אצלו לשאול ממנו וא´´ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי אחר שאכנס לפני ר´´נ דלא ליתו אינשי וליטרדן פירוש כשאשאל ממנו הלכה זו על לגביה פירוש נכנס רבא לפני ר´´נ א´´ל כי האי גוונא פירוש שאירע מעשה לידי מאי א´´ל אסור בהנאה פירוש על יין המשוכשך השיב לו ואליבא דדברי הכל א´´ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך פי´ כשאירע מעשה כזה לידך היית אומר שאין שכשוך עושה יין נסך ליאסר בהנאה ועל מעשים שאמרת כך הוריתי א´´ל כי אמרי אנא לבר מדמי היין המשוכשך דמי דההוא חמרא מי אמרי כי אתאי לפומבדיתא כו´ ואסר שמואל בטבריא ואסר ר´ יוחנן פירוש מעשה כזה בא לפניהם ואסרו היין המשוכשך אבל ודאי השאר לא אסרו דאפילו בסתם יינם פסקינן לקמן כרשב´´ג דאמר ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ואיתותב רבא מההיא דאגרדמים מאי לאו בהנאה כו´ דנאסר כל היין מטעם תערובת דקתני בתוספתא (פרק ח) אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזירו לחבית קדח במינקת ונפלה ממנה טיפה כל שהוא אסור שטיפת יין אסור ואוסרת בכל שהוא והיינו כרבנן דאסרי כל התערובות ומדרבנן נשמע לרשב´´ג דאסר מיהא דמי דההוא חמרא וקשיא לרבא שהתיר אף דמי חמרא כדפרישי´: שקדח במינקת. פי´ רש´´י שנקב מגופת החבית והעלה היין דרך המינקת והוא קנה חלול שמוצץ ומעלה בו היין עד פיו וקשיא דלמה לי העלה אפי´ בלא העלה נמי ליתסר בהנאה כיון שנגע דלא דמי האי כלל למדדו בקנה דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא שנתכוין לשתיה ליתסר בהנאה ועוד היכי סלקא דעתיה דרבא לאוקומה בשתיה א´´כ ל´´ל העלה אפי´ בלא העלה נמי יאסר בשתיה אם לכל הפחות תדמהו למדדו בקנה דמתני´ ודוחק הוא להעמיד הברייתא כר´´ש שאין הלכה כמותו ונראה פי´ רשב´´ם בשם רש´´י שמינקת הוא קנה חלול שמניחין בעת הבציר בפה החבית וראשה חוץ לחבית וכשהיין תוסס ועולה דרך הנקב אינו נופל לקרקע ולאחר שגמר תסיסתו אין נוטלין אותו אלא משוין אותו לחבית וסותמין פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחין במינקת ומוצץ ומעלה היין מיהו אם נפשך נוטה להעמיד פירוש רש´´י נאמר שכן דרך כשקדח שלא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת ולכך צריך העלה:
עמוד ב´:
מימר אמר סלקא דעתיה דרבנן כי הני שיכרא קא שתו אלא ודאי האי חמרא הוא ונסכיה מאן דשרי שפיר שרי מימר אמר ס´´ד דרבנן כי הני חמרא קא שתו וא´´ל לדידי תא אשקינן אלא ודאי שיכרא הוא קא שתו ולא נסכיה והא קא חזי בליליא והא קא מרח ליה בחדתא והא קא נגע ביה בנטלא וה´´ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור לא צריכא דקא מוריק אורוקי וה´´ל כחו שלא בכוונה וכל כחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן בעא מיניה ר´ אסי מר´ יוחנן יין שמסכו עובד כוכבים מהו א´´ל ואימא מזגו א´´ל אנא כדכתיב קאמינא {משלי ט-ב} טבחה טבחה מסכה יינה א´´ל לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמו מאי א´´ל אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב רבי ירמיה איקלע לסבתא חזא חמרא דמזגי עובד כוכבים ואישתי ישראל מיניה ואסר להו משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב אתמר נמי א´´ר יוחנן ואמרי לה א´´ר אסי א´´ר יוחנן יין שמזגו עובד כוכבים אסור משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ר´´ל איקלע לבצרה חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו אתא לקמיה דרבי יוחנן א´´ל אדמקטורך עלך זיל הדר בצר לאו היינו בצרה ומים של רבים אין נאסרין רבי יוחנן לטעמיה
מימר אמר. האי עובד כוכבים בדעתיה: סלקא דעתיה דרבנן. חשיבי כי האי שתו שיכרא בתמיה אלא ודאי חמרא הוא ונסכיה לעבודת כוכבים ואע´´ג דמוקמינן דמוריק אורוקי אפ´´ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי דבישראל הוה מחזקינן ליה: ומאן דשרי שפיר שרי מימר אמר. האי עובד כוכבים סלקא דעתיה רבנן כשרים כי הני חמרא הוו שתו ואמרי לדידי תא אשקיין בתמיה: בחדתא. יין חדש אין לו ריח: והא קא נגע בנטלא. ס´´ד שהיה שואב היין מהחבית בכלי ששמו נטלא ופריך והא נגע ביה בחמרא ע´´י נטלא ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא הוה ליה מגע שלא בכוונה ואסיר: ומשני דקא מוריק אורוקי. וה´´ל כחו שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין וכחו שלא בכוונה לא גזור אפילו בשתיה: שמסכו. שמזגו שנתן בו מים לתקנו לשתיה שכן דרך יינם חזק כשהיו נותנין אותו בכוס נותנין בו מים לפי שהוא חזק יין של ישראל שמסכו עובד כוכבים מהו: אסור. אע´´ג דלא נגע גזרו רבנן בכחו לאסרו בשתיה משום הרחקת עבירה אבל בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדיף מנגיעה ע´´י ד´´א שלא בכוונה (לעיל דף נז.) כי ההוא דנגע בלוליבא בחמרא ושריה רב בהנאה: חזא דאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו. דקסבר בצרה היא בצר במדבר בארץ המישור וכיון דמא´´י חייבין פירותי´ במעשר: אדמקטורך עלך. בעוד שבגדיך עליך חזור אצלם והתר להם ולא תשהה אפילו לנוח מטורח הדרך:
תוספות
אלא ודאי חמרא הוא ונסכיה. פ´´ה אע´´ג דמוקמינן ליה במוריק אורוקי אפ´´ה חיישינן דלמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי משמע מתוך פירושו דבהרקה לבד לא מנסך ליה ליאסר בהנאה וגם ר´´ת כתב דבמוריק אורוקי אינו אסור בהנאה וקשה דהא במסקנא דמילתא לקמן בסוף פירקין כתוב ברוב הפירושין כחו של עובד כוכבים כגון דמוריק אורוקי הכיר בו שהוא יין אסור בהנאה מדרבי יוחנן בן ארזא אלמא בההוא עובדא דהכא מטעם כחו ולא משום חשד מגע ולקמן (דף ס.) נמי עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא אסור ופי´ הקונט´ אסור אף בהנאה מידי דהוה איין שמזגו עובד כוכבים ועוד אדרבה בכי האי גוונא ע´´י הרקה היו מנסכין שהיו מערין יין לספלים וי´´ל דמה שהוצרך לפרש נגע היינו לאסור אף מה שבפנים שלא עירה עדיין דהא אמרינן לקמן (דף עב:) גבי עובד כוכבים המערה דנפיק לבראי דמנא גזרו ביה רבנן דגואי דמנא לא גזרו ביה רבנן ור´´י פי´ ונסכיה שהריקו בכוונת ניסוך: והא נגע ביה בנטלא וה´´ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואסור. תימה אי ר´ יהושע בן לוי סבר לה כשמואל דשרי תינוק בן יומו ואף בשתיה א´´כ הוא הדין מגע גדול שלא בכוונה ואפילו בידו דהא לעיל מדמי לההוא לישנא דלא גריס רישא דלוליבא וא´´כ מאי קא פריך דהא שלא בכוונה הוה שהיה סבור שהוא שיכרא וי´´ל דלעיל כי פרכי ליה לרב מתינוק בן יומו בכל שכן קא פרכי´ מדאסר בתינוק דאינו בר כוונה כלל כ´´ש שיאסר מגע גדול שלא בכוונה שהרי בר כוונה הוא ויכול לבא לידי ניסוך אבל ודאי מגע גדול חמור ואפי´ שלא בכוונה ליאסר בשתיה ואפילו לשמואל: שמסכו. שמזגו עובד כוכבים לתקנו בשתיה אסור אף בהנאה ואע´´ג דלא נגע משום הרחקת עבירה כדאמרינן לך לך אמרין נזירא כו´ מיהו נמצא בפירוש אחרים של רש´´י אסור בשתיה משום הרחקת עבירה אבל בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדיף מנגיעה ע´´י ד´´א שלא בכוונה כי ההוא דנגע ברישא דלוליבא (לעיל דף נז.) וגם ר´´ת כ´ דכל לך לך לא אסרינן בהנאה וה´´נ דאמרינן בסמוך צא והכרז על יינם משום יין נסך אלמא קנס הוא דקניס להו משום לך לך אמרין ובסמוך חזא חמרא דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו נפרש ואסור אף בהנאה מטעם קנס כדפריש´ ואע´´ג דלא מפרש ליה בהדיא מ´´מ הכי הוא מידי דהוה אמיא דסגדי עובדי כוכבים ושתו ישראל דאסר להו בהנאה משום עבודת כוכבים: כדכתיב קאמינא מסכה יינה. ואע´´ג דכתיב נמי (שיר ז) אל יחסר המזג ההיא מזיגה ביין עצמו אבל מסיכה הוא תיקון מים ביין: כתב הר´´י א´´ז בזמן הזה עובד כוכבים ששכשך ביינו של ישראל מותר למכרו לעובדי כוכבים דלא בקיאי בשכשוך כדפרישית לעיל אבל בשתיה אסור ודוקא שלא נתכוין ליגע כדי להכעיס לישראל ולהפסידו אבל אי חזינן לדעתיה דעובד כוכבים שנוגע ביינו של ישראל כדי להכעיסו ולהפסידו ההוא שרי אפילו בשתיה דכה´´ג לא גזרו רבנן והיכא דזרק ליה העובד כוכבים החפץ לבור כדי להכעיס ואפילו אזיל מיניה כגון שתפס בו מותר בשתיה וכן איתא בתשובת רב היי בר נחשון גאון ובפסקי ריב´´א וכן מוכח הסוגיא קרוב הדבר בעיני דאפי´ אם נגע העובד כוכבים בידו להכעיס מותר בשתיה וכ´´כ בתשובה פעם אחת היה בורו של ישראל מלא יין ובא אנס אחד ונתן ידו לתוכו להכעיס והיה שם זקן אחד ירא שמים שסופו נהרג על קידוש השם בעו´´ה ושמענו שלקח מן היין בכלי ושתה ממנו בפני האנס כדי שלא יהא רגיל לעשות כן לישראל אחר עכ´´ל הר´´י: אדמקטורך עליך זיל הדר. פי´ הקונט´ בעוד שבגדיך עליך חזור אצלם והתר להם ולא תשהה אפי´ לנוח מטורח הדרך ויפה כוון דאין לפרש שלא תפסיד בגדיך בהוראתך דבשביל שטעית תצטרך לשלם כדאמרינן בפ´´ק דסנהדרין (דף ו.) דהא מוקמינן ליה התם בנשא ונתן ביד ועוד דהא רשב´´ל מומחה לב´´ד הוה ופטור מלשלם: בצר לאו היינו בצרה. והא דאמר רשב´´ל בפ´´ק דמכות (דף יב.) ג´ טעיות עתיד שר של רומי לטעות כו´ כסבור שגלה לבצר והוא גולה לבצרה היינו לבתר דשמעה מר´ יוחנן דסבר איהו דבצר לאו היינו בצרה אז הודה כי גם בטעות זה יטעה שר של רומי בצר לאו היינו בצרה פי´ אלא חוצה לארץ היא ואינה חייבת במעשר ולכך הזקיקו ר´ יוחנן להתיר להם ומשמע מהכא (דחו´´ל) לא מיחייב במעשר וכן משמע בפ´´ק דחולין (דף ו: ושם ד´´ה והתיר) גבי ר´´מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר´ בית שאן כולה על ידו משום דהוה סבר דבית שאן מחו´´ל היא וקשה דאילו בכל שאר התלמוד משמע דחו´´ל חייבת במעשר דקאמר בבכורות בפ´ עד כמה (דף כז.) ובפ´´ק דביצה (דף ט.) תרומת חו´´ל אוכל והולך ואח´´כ מפריש וכן רבה מבטיל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו וקאמר נמי התם רב טובי הוה ליה גובא דחמרא דתרומה ובפ´ בנות כותים (נדה דף לב.) מעשה היה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה ויש רוצים לומר דהני מילי בדגן תירוש ויצהר דבארץ גופה מיחייב מן התורה ולכן בחו´´ל גזרו רבנן אבל בשמעתין ובפ´´ק דחולין (דף ו:) מיירי במעשר ירק דאפי´ בארץ נמי לא מיחייב אלא מדרבנן ולכך בחו´´ל לא גזור ולא נהירא דהא גבי צלף נמי דלא מיחייב בארץ אלא מדרבנן אמרינן בפ´ כיצד מברכין (ברכות דף לו.) דחייב אף בחו´´ל דקאמר בצלף של ערלה בחו´´ל זורק האביונות ואוכל הקפריסין ונימא הלכה כר´´ע אי אשמעינן הלכה כר´´ע הוה אמינא אפי´ בארץ כו´ ולאשמועינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו´´ל אי אשמעינן הכי הוה אמינא ה´´מ גבי מעשר דבארץ גופה דרבנן אבל גבי ערלה כו´ ועוד אמרינן בפ´´ק דביצה (דף יב:) מוללין מלילות ומפרכין בקטניות ביו´´ט א´´כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה אלמא בקטניות שהוא כשאר פירות מצינו תרומה בחו´´ל ותירץ ר´´ת דהכא ובפ´´ק דחולין מיירי בדמאי כדתנן במס´ דמאי (פ´´א מ´´ג) מכזיב ולהלן פטור מן דמאי דבדמאי הקילו ואם תאמר והא דתנן (דמאי פ´´ב מ´´א) אלו דברים מתעשרים דמאי בכל מקום הדבילה התמרים החרובים והאורז והכמון וא´´כ לימא ליה ר´´ש בן לקיש לרבי יוחנן בהני פירות אסרי להו וי´´ל דרבי יוחנן היה יודע שלא אסר באותן פירות דוקא מיהו
(באדיבות פורטל הדף היומי)