דף מו
*שותפין שנדרו הנאה.
א. דיני שותפין שנדרו הנאה 1. בנדרו הנאה זה מזה אסורים להכנס לחצר ולראב''י כל אחד נכנס לתוך שלו, וכן באחד מן השוק מודר הנאה, ובעי בהדירו זה את זה האם רבנן פליגי, ומסתברא דלא מהא דכופין את הנודר למכור את חלקו והרי הוי אנוס. 2. היה אחד מודר מחבירו לחכמים כופין את הנודר למכור את חלקו, ואיירי להו''א שיש כדי חלוקה אבל אם אין שרי לכו''ע ודחי דאסירי בביכ''נ, ולמסקנא פליגי כשיש כדי חלוקה אבל אם אין לכו''ע אסור והלכה כראב''י. 3. המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם יש לו בהם תפיסת יד אסור, ופליגי האם זהו למחצה שליש ורביע או אפילו בפחות, אבל אם מקבל בטסקא שרי. 4. שנים שאסרו את עצמם בחרם זה על זה, מותרים בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות ובור שבאמצע הדרך, ואסורים בדבר של אותה העיר כגון רחבה מרחץ ביכ''נ תיבה וספרים, ותקנתם שיכתבו לנשיא ופליגי האם צריך לזַכות כמו להדיוט, ואנשי גליל א''צ לכתוב דמכיון שהיו קנטרנין אבותיהם עמדו וכתבו חלקם לנשיא.
שאלות לחזרה ושינון
דף מו
א. שותפין שנדרו הנאה ודינם (4)
ר"ן
דף מו רן
א. בב''ק מוקים דפליגי בברירה 1. לראב''י יש ברירה וכ''א נכנס בשלו. 2. לרבנן אין ברירה ולכן אסור.
ב. הא דפסקינן אין ברירה בדאורייתא והכא לראב''י יש ברירה 1. לר''ת טעמא דראב''י דויתור במודר הנאה שרי. 2. נפסק דרק בדרבנן יש ברירה. 3. לרמב''ן הכא שאני משאר ברירה דעלמא, דמתחלקים בתשמישים בחצר כ''א בזמנו, ובעלמא מתברר לאחר זמן. 4. לר''ן ברירה דהכא עדיפא, דבעלמא הוי ספק גמור, והכא הרוב מיד מתברר מתחילה ומיעוט בשעת ההשתמשות.
ג. אחד מהשוק נכנס 1. לרשב''א דוקא לצורך השותף. 2. לרא''ה אפילו בסתמא.
ד. מי חייב למכור 1. לירושלמי והרמב''ם כופין למכשיל למדיר. 2. לראב''ד והבבלי כופין למכור למודר כדי שלא יכשל. 3. לכו''ע ברגיל להדיר כופין אותו למכור חלקו.
ה. בחצר שיש דין חלוקה וחלקו 1. לרשב''א אסור, דלא אמרינן הוברר שקנה חלקו. 2. לרמב''ם שרי, דאנן סהדי דאדעתא דהכי נשתתפו.
ו. הסתירה דהכא אמרינן בטסקא שהקרקע שלו א''א לאסור, ובערכין אמר דיכול המשכיר לאסור על השוכר 1. לתוס' בפירוש יכול לאסור, ואיירי בסתמא דאין דעתו על זה. 2. לר''ת דוקא הקדש מפקיע משעבוד והכא בקונם. 3. י''א דבערכין אוסר כשלא הקדים שכר למשכיר. 4. התם בית סתם לכן יכול לאסור ולהקדיש, והכא בבית זה שרי דאין הקדש בדק הבית מפקיע מידי שעבוד. 5. הכא דאיירי בטסקא נחשב שיש לשוכר קנין הגוף. 6. לר''ן א''א למשכיר לאסור על אחר, מפני שנהנה מהחלק שמשועבד לשוכר, ומביא שנחלקו האם משכיר יכול לאסור על השוכר.