דף יט
*סתמא וקולא בספיקא.
א. לר''מ נדרים בסתמא להחמיר ופירושן להקל כגון בשר מליח ויין נסך דמשמע שלמים או ע''ז, וכן חרם שמים או כהנים, מעשר בהמה ותרומת הלשכה או של גורן, ומייתי דבדין סתמא איכא מחלוקת תנאים משום דאמרינן ספק נזירות להקל. והמ''ד שמקילים בספיקא 1. המקדיש חייתו או בהמתו הקדיש גם את הכוי ולרבי אליעזר לא הקדיש ומזה שסובר דאינו מכניס את ממונו לספיקא ה''נ גופו, והא דבסיפא גבי ספק בכורות אסרינן בגיזה ועבודה זהו משום דהוי קדושה הבאה מאליה, אך קשיא דקאמר ספק משקין ליטמא טמא ודעת ר''א דמשקי בית מטבחיא דכן ואליבא דרב טהורים ממש. 2. האומר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ומצאו שנגנב או אבד ר''ש אוסר ורבי יהודה מתיר ש''מ דלא מכניס עצמו לספק, ומקשינן דבמשנתינו ר''י לחומרא גבי תרומה בגליל, אלא טעמא דהכא משום דבנזיר רגיל ונזיר עולם ספיקו חמור מודאו שאינו מגלח, וקשיא מנזיר שמשון. 3. לרבי טרפון נזירות חלה רק אם נזר בבירור ולא בספק, כיון שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. 4. במשנתינו א''ר יהודה סתם תרומה ביהודה אסורה אבל בגליל מותרת כיון שאינם מכירים את תרומת הלשכה ומשמע שאם היו מכירים אסורים דספיקא לחומרא, וסיפא דסתם חרמים בגליל אסורים כיון שאינם מכירים את חרמי הכהנים ומשמע שאם היו מכירים היו מותרים מספק אתי כר''א ברבי צדוק.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' בנדרים בסתמא והמ"ד שמקילים בספיקא (4)