דף לט
*כרגלי הבעלים.
א. לענין תחומין דין החפצים כרגלי הבעלים, המקרים ודיניהם 1. המוסר בהמתו לבנו או לרועה ה"ז כרגלי הבעלים ולרבי דוסא אפילו אם מסרה ביו''ט הויא כרגלי הרועה, ומוקמינן כשיש לו רועה אחד ומשנתינו בשני רועים דומיא דבנו לכן הוי כרגלי הבעלים וכן הלכה. 2. שנים ששאלו חלוק בשותפות וכל אחד עירב לצד אחד מהלך עמו לצפון כרגלי זה שעירב לדרום וכן איפכא, ואם מיצעו את התחום לא יזיזנה ממקומה. 3. שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות לשמואל אסירי ולרב חבית מותרת דקסבר יש ברירה ובהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי, ומקשינן והרי לאיסור מוקצה לא חששו. ואמרינן דלרבי אושעיא בדאורייתא אין ברירה ומהני מחשבה לטהר פתחים רק מכאן ולהבא אבל בדרבנן יש ברירה וכן הלכה, ולרבי יוחנן אף בדרבנן אין ברירה דקאמר שא''א להתנות על עירוב אא''כ כבר בא חכם. 4. כלים המיוחדים לאחד מן האחים ה"ז כרגליו ושאינם מיוחדים כרגלי כולם, שור של פטם ה"ז כרגלי כל אדם, ושור של רועה כרגלי אותה העיר. 5. השואל כלי מחבירו מערב יו''ט ה"ז כרגלי השואל, וקמ''ל אפילו שרגיל לשאול הימנו. 6. האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה ה"ז כרגלי שתיהן ולא בטל, להו''א כמו מי שנתערב קב בעשרה וכי יאכל הלה וחדי ודחינן דהוי מין במינו או ממון שאין לו תובעין, ולמסקנא גזירה שמא תעשה עיסה בשותפות או טעמא לא בטיל או דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, ולרבי יהודה מים ומלח סדומית בטלין בעיסה עבה. 7. דיני גחלת: כרגלי הבעלים, מועלין בה, ובע''ז אסורה, וחייב בהוציאה לרה''ר, ואסור במודר הנאה משא''כ שלהבת אלא בהקדש אין נהנין כיון דלא בדילי מיניה, והא דאמרינן שהמוציא בשבת חייב זהו כגון בקיסם. 8. בור של יחיד במכונסין כרגליו ושל אנשי העיר כרגלי אנשי העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא, ונהרות המושכין כרגלי כל אדם. 9. מילא ונתן לחבירו לרב נחמן כרגלי מי שנתמלאו לו ולרב ששת כרגלי הממלא, ונחלקו להו''א האם הבור נחשב הפקר או של שותפין והא דמודרים הנאה מותרים בבור של אמצע הדרך זהו משום ברירה, ודחי דלרב נחמן לית ברירה אף בחלקו גדיים כנגד גדיים, ולמסקנא לכו''ע בירא הוי דהפקירא ופליגי במגביה מציאה לחבירו קנה. 10. המפקיד פירות אצל חבירו לרב הוו כרגלי הנפקד ולשמואל כרגלי המפקיד, ומייתי פלוגתא במכניס שורו לרשות אחרת דבעל החצר מתחייב לחכמים אם נתן רשות ולרבי עד שקיבל עליו בעה''ב לשמור, להו''א רב כרבנן ושמואל כרבי. ודחינן דרב אתי אף כרבי דהכא קיבל עליו לשמור, ושמואל אף כרבנן דהתם ניחא ליה לבעל השור להפטר מנזקיו משא''כ הכא. 11. מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר אסור ואם הוא עירב פירותיו כמוהו, ואינו כרגלי הנפקד דאיירי שייחד לו קרן זוית, וה''ה מי שזימן אורחים וזיכה להם את מזונותיהם מערב יו''ט. ואמרינן דשרי לר''א בר חנילאי רק בשר שהוא תלה להו''א דהוי כייחד קרן זוית ודחי משור של פטם ובהמה כרגלי הבעלים, ולמסקנא טעם האיסור משום בשר שנתעלם מן העין.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני החפצים כרגלי בעליהם, המקרים ודיניהם (11)