דף מו
*אש מחתה ומנורה. *איברי עולה בשבת. הדרן!
א. אש מחתה ומנורה 1. נלקחים ממזבח החיצון להו''א דאתי בגז''ש אש מקטורת ודחי דלמא נילף מינה דנוטל מן הסמוך לו, ולמסקנא מנורה אתיא מאש תמיד תוקד על המזבח, ומחתה להו''א ממנורה ודחי דלמא נילף מקטורת דנוטל מן הסמוך לו ולמסקנא אתי מעל המזבח מלפני ה' וזה מזבח החיצון שחלקו לפני ה'. 2. המכבה אש מחתה ומנורה לאביי חייב ולרבא פטור, לל''ק אם כיבה בראש המזבח לכו''ע חייב ופליגי בהורידו לארץ דהוא אש המזבח ומאידך נתקיה, ולל''ב בהורידו לארץ פטור ופליגי בכיבה בראש המזבח, והא דאמרינן המוריד גחלת מהמזבח וכיבה חייב אתיא אף כרבא משום דבמחתה אינתיק למצותה משא''כ בגחלת.
ב. דחיית שבת באיברי עולה שנותרו מיום ששי אליבא דר''מ 1. לבר קפרא עושה להם מערכה בשבת ושורפן וזהו בפסולים שמשלה בהם האור או אפילו כשרים ודווקא אם משלה בהם האור, וקמ''ל שבת דבמשנתינו איכא למימר דחמש מערכות זהו דווקא שיו''כ חל ביום ראשון ומשום דחלבי שבת קרבים ביו''כ ולרבא פשיטא משום דתנן בכל יום ומשמע אפילו בשבת. 2. לרב הונא תמיד תחילתו דוחה וסופו אינו דוחה, ומייתי דלרב חסדא קאמר שסופו דוחה שבת ולא טומאה ואפילו שנאמר במועדו מיהו סופו כתחילתו דשבת הותרה וטומאה דחויה בציבור לכן סופו לא דוחה טומאה כיון שאינו עיקר כפרה, ולרבה סופו כתחילתו ולכן דוחה טומאה אבל לא שבת שהרי בתחילתו אינו דוחה את השבת.
הדרן עלך פרק רביעי!
שאלות לחזרה ושינון
א. אש מחתה ומנורה (2)
ב. דחיית שבת באיברי עולה שנותרו לר''מ (2)