פרק תשיעי- מי שהיה
דף צג
*זרקו על מי שבדרך. *כרת בראשון ובשני.
א. דם הפסח שנזרק על מי שהיה בדרך רחוקה, לרב נחמן הורצה דחס עליו רחמנא ולרב ששת לא הורצה דדחוי הוי כטמא. והשמועות 1. רב נחמן מדייק ממשנתינו דתנן ולא עשה משמע דיכל לעשות, ורב ששת דחהו מסיפא דשגג ונאנס אלא נכתב אגב מזיד ה"נ ברישא נכתב אגב אונן. 2. רב ששת דייק מר"ע דאמר שדרך רחוקה כמו טמא שספק בידו לעשות ואינו עושה, ור"נ דחהו דר"ע לטעמיה שסובר אין שוחטין על טמא שרץ ולכן הוי דחוי. 3. העושין פסח שני: זבים וזבות, מצורעין ומצורעות, נדות ובועלי נדות ויולדות, שוגגין אנוסין ומזידין בטמא ודרך רחוקה, ונאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת ש"מ כר"נ שאם הקריבו עליו הורצה.
ב. חיוב כרת על פסח ראשון ופסח שני, ודרשת הפסוק וחדל לעשות ונכרתה 1. לרבי חייב על הראשון בפ"ע ועל השני בפ''ע דשני רגל בפני עצמו, וקרבן ה' לא הקריב במועדו זהו בשני, חטאו ישא וזהו כרת דיליף גז"ש ממגדף דקסבר זהו מברך השם. 2. לרבי נתן חייב רק על הראשון אבל שני הוי תשלומין, ואמרינן כי לא הקריב בראשון מלשון דהא, ומגדף אינו מברך השם ויליף מהכא דהתם הוי כרת. 3. לר"ח בן עקביא חייב על הראשון אם לא עשה השני דשני תקוני דראשון, דיליף ונכרתה אם לא הקריב את קרבן ה' במועדו והיינו בשני. ונפ"מ לנתגייר או הגדיל בין שני הפסחים, ואמרינן שאם הזיד בראשון ושגג בשני חייב לרבי ולר''נ ובהזיד בשני ושגג בראשון חייב רק לרבי.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' בזרק על מי שהיה בדרך רחוקה והשמועות (3)
ב. חיוב כרת על פסח ראשון ושני והדרשות (3)