דף פה
*שבירת עצם בפסול. *המוציא מחבורה.
א. השובר עצם בקרבן פסח שנפסל פטור וילפינן לת"ק שנאמר בו ואתי למעט פסול ורבי יליף שנאמר בבית אחד יאכל למעט מה שאינו ראוי לאכילה. ומפרשינן מאי בינייהו 1. פסח הבא בטומאה דראוי לאכילה, ודחינן דרבי אתי לאקולי. 2. היה שעת הכושר ונפסל, ודחי דאכתי פסול הוא. 3. שבירת עצם מבעוד יום, דאין נמנים על עצם שבקולית ע"י גחלת גזירה משום פקע או הפסד קדשים, ודחי דלכו"ע חייב שהרי ראוי לערב. 4. באבר שיצא מקצתו, ודחי דלכו"ע אבר זה פסול. 5. השובר עצם בנא, ודחי דראוי ע"י צליה. 6. שבירת האליה, ודחי שאינו ראוי לאכילה שהרי הולך לגבוה. 7. אבר שאין בו כזית, ודחי שאין בו שיעור אכילה. 8. למסקנא באבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו במקום אחר שהרי הוא כשר ומאידך ליכא שיעור אכילה במקום שבירה, וכן פליגי בה רבי יוחנן ור"ל ואמרינן שעצם שאין עליו כזית בשר היינו שאין מבחוץ אלא מבפנים במקום שבירה, ואבר שיצא מקצתו אינו שוברו לרבי יוחנן כיון דיש בו שבירה ולר''ל בקולית או דלמא פקע.
ב. דיני המוציא פסח מחבורה לחבורה 1. גזרו טומאה בפגול משום חשדי כהונה ובנותר מפני עצלים ובעי האם בפסח גזרו שמא יוציאו בידים, ומייתי אבר שיצא חותכו והסכין טהור ודחי דהוי טומאת סתרים או אין כשיעור, ולמסקנא מייתי שהמוציא מן החבורה טהור אף דפסול ואיכא לאו ש''מ דלא גזרו בפסח משום דבני חבורה זריזין, אלא האיבעיא היתה אי גזרו יוצא על יוצא בקדשים ועלתה בתיקו. 2. אסור להוציא בשר פסח מחבורה לחבורה שנאמר חוצה ודרשינן מחוץ לאכילתו. 3. המוציא מחבורה לחבורה חייב רק אם עשה הנחה דילפינן משבת, ובהוצאת פרים הנשרפין דרק הראשונים מטמאין בגדים מוקמינן בנגררין.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' מ"ט פטרינן השובר עצם בפסח פסול ומאי בינייהו (8)
ב. דיני המוציא פסח מחבורה לחבורה (9)