דף פג
*מנלן לשריפה בפסולים. *טומאה בשימוש נותר. *שריפת גידין. *שריפת נותר ביו"ט.
א. מנלן לשריפה בפסולי קדשים 1. בטמא כתיב גבי קדשים קלים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף, ולמסקנא אפילו דגמירי לה איצטריך לנטמא כיון דאיתנהו בחולין הו"א דתיסגי לה בקבורה. 2. פסול יוצא להו"א ילפינן מחטאת דאהרן שנשרפה ומשה שאל האם יצאה לחוץ ודחי א"כ מנלן לקדשים קלים, אלא אתיא מהלכתא וחטאת דאהרן הויא מעשה שהיה. 3. לן או נשפך דמה נשרפת, להו"א וכל בקדש באש תשרף ודחי מנלן לקדשים קלים, ולמסקנא הלכתא גמירי לה וקרא אתי שהשריפה תהיה בקדש. 4. למ"ד פיגול טעון עיבור צורה יליף בגז"ש עוון מנותר, וליכא למילף מחטאת דאהרן דהיתה הוראת שעה.
ב. שימוש נותר מטמא את הידים משום דהוי בסיס לאיסור, והשמועות 1. במשנתינו העצמות טעונין שריפה בגלל ששמשו נותר ולא סגי שיחלוץ למוח, ודחי דאין לשבור אף בפסול דילפינן שנאמר בו וזהו לרבי יעקב שהיתה שעת הכושר אבל ר"ש פוטר בכל גווני בפסול. 2. יש לשרוף מפני התקלה עצמות פסח ולא קדשים, להו"א שיש מוח ומשום ששימש נותר, ודחי במצאן חלוצין ודווקא בפסח משום שלא חולץ עד שנותר, או מצא צבורין וחלק חלוצין ובפסח יש לבדוק הכל שמא חלק עדיין בשלימותם.
ג. אמרינן שגידי צואר אינם בשר והשאר דינם כבשר, ומפרשינן אילו גידין צריך לשרוף 1. גידי צואר, קשיא דהוו בשר. 2. גיד הנשה וכרבי יהודה דנוהג בימין, ודחי דא"כ יוצא שלר"י ירך של ימין זהו מספק. 3. למסקנא הוכרו ואח"כ נתערבו. 4. שומן הגיד. 5. החיצון שהוא רק אסור אבל אין חייבין עליו מלקות.
ד. שריפת נותר אינה דוחה יו"ט ומפרשינן מ"ט לא אמרינן עשה דוחה ל''ת 1. יתורא דעד בוקר אתי ליתן לו בוקר שני. 2. עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו''ט. 3. הוא לבדו, למעט מה שאפשר להשהות דומיא דמילה שלא בזמנה. 4. ביו''ט איכא גם ל"ת וגם עשה שנאמר שבתון וכן עשה לא דוחהו.
שאלות לחזרה ושינון
א. מנלן לשריפה בפסולי קדשים (4)
ב. השמועות בשימוש נותר (2)
ג. אילו גידים צריך לשרוף (5)
ד. מ"ט בשריפת נותר לא אמרינן עשה דוחה ל"ת (4)