דף פב
*שריפה בנותר וטמא ובפסול בעלים.
א. השריפה בנותר ובנטמא מיעוטו 1. שורפין בחצר מעצי עצים והציקנים שרפו מעצי הערכה וה"נ אכסנאי כיון דלית ליה או בהחזיק בדרך. 2. א"א לשרוף במערכה מעצי עצמו מפני הבושה או חשד ונפ"מ בקנים שלא ראויים למערכה, וכן מייתי שמעמידים את הטמאים בשער העזרה משום בושה או חשד ואיכא בינייהו מפנקי.
ב. הפסח שנטמא ישרף מיד ואם נטמאו הבעלים לת''ק טעון עיבור צורה ולר"י בן ברוקה ישרף מיד, ופלוגתייהו לל"ק שנטמאו לאחר זריקה ולל"ב לפני זריקה ולרבי יוחנן גם לאחר זריקה. ולפי זה יוצא שכמה תַנאים אמרו דבר אחד שבפסול בעלים שורפים מיד 1. רבי יוחנן בן ברוקא אליבא דרבי יוחנן דפסול שנטמאו הבעלים א''צ עיבור צורה. 2. רבי נחמיה דחטאת אהרן נאסרה מפני אנינות ושריפתה היתה לאלתר. 3. לרבה אף ר"י הגלילי דקאמר בדם חטאת החיצונה שנכנסה לפנים או יצאה לחוץ ילפינן מחטאת אהרן שתשרף מיד, ולרבי יוחנן יש לחלק בין פסול דם ובשר לבין פסול בעלים.
שאלות לחזרה ושינון
א. השריפה בנותר ובנטמא מיעוטו (2)
ב. המ"ד שעל פסול בעלים שורפים מיד (3)