דף עד
*דיני הצליה. *שריפה באש ובגחלים.
א. דיני הצליה 1. השפוד, במתכת מחלוקת אי חם מקצתו חשיב חם כולו, באסכלא לא מנוקבת שרי, ואין לקחת דקל כיון שעשוי שורות, תאנה, דמחלחל, אלון יש קשרים, אלא נוטל שפוד של רימון שהוחלקו קשריו או בן שנה ומקום חיתוכו לבחוץ. 2. מקום כרעיו בשעת הצליה, לריה"ג בתוכו ונשמע קול רתיחתו ולר''ע ור''ט תולה חוצה לו וזהו מקולס. 3. בזה''ז אסור לצלות בשלימות וזהו גדי מקולס, ואם אבר ממנו נחתך או נשלק במחובר שרי.
ב. חשש דם בתוך הבשר 1. מולייתא וזהו מילוי שבתוך הבשר שרי והדם כבולעו כך פולטו, ואין ראיה מזה שנותן את הכרעים בתוך הבהמה כיון שהדם מחלחל מבית השחיטה והלב סגי לקרעו כיון שהוא חלק. ולהלכה אם העיסה של סולת שרי אף באסמיק, בקמח נקי שרי אם המוהל צלול, ובשאר קמחים אסור רק באסמיק, והמתיר זהו אף אם פיו למעלה והאוסר אף פיו לתחת. 2. רב אחא ורבינא נחלקו גבי אומצא דאסמיק שאם חתכו ומלחו שרי לקדירה, בשפוד שרי כיון דזב, ובגחלים פליגי אי אסור דצמית או דשרי דשאיב וכן הלכה, וה"נ פליגי בביעי ובמיזרקי דזהו ורידין. 3. החומץ של אומצא דאסמיק אסור ובלא אסמיק פלוגתא אי חיישינן לדם ומייתי דאמימר גמעו, ורב אשי לא חלט פעמיים באותו חומץ כיון דליתא לקיוהא דפירא בעין.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני הצליה (3)
ב. חשש דם בתוך הבשר (3)