דף ה
*החשש מהראיה. *ישבה במטה וראתה.
א. כמה זמן יש לחשוש מזמן הראיה 1. לחכמים שמאי שאמר דיה שעתה לא עשה סייג לדבריו והלל שאמר מפקידה לפקידה הפריז על מדותיו, אלא מטמאה למפרע מעת לעת וממעטת מפקידה לפקידה אפילו לטהרות. וטעמייהו כיון שחכמים תקנו לבנות ישראל שיבדקו וערבית, וכיון שלא בדקה הפסידה עונה יתירה, ואמרי מעת לעת להשוות מידותיהן. 2. אשה שיש לה וסת לרבי דוסא דיה שעתה ולחכמים מטמאה מעת לעת, ופלוגתייהו לל''ק שלא בשעת וסתה ומתני' דדיה שעתה אתיא ככו''ע, ולל''ב פליגי בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע לכו''ע ומתני' כרבי דוסא. 3. בתולה מעוברת מניקה וזקינה דיין שעתן וכתמן מטמא לרחב''א מכאן ולהבא ולר''מ למפרע.
ב. אשה שיש לה וסת שישבה במטה ועסוקה בטהרות ופירשה וראתה היא טמאה והן טהורות, ואם אין לה וסת אף המטה טמאה. ומפרשינן 1. לא הוי דבר שאין בו דעת להשאל כיון שבאה בידי אדם, והא דאמרינן שהמתעטף בטליתו וספק נגע טהור זהו רק ברה''ר אבל ברה''י ספיקו טמא. 2. מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים בק''ו מכלי חרס שניצל באוהל המת, כדאמרינן הרואה דם מטמאה למפרע מעת לעת ומטמאת משכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מקולקלת למנינה ואינה מטמאה את בועלה למפרע ולר''ע מטמאה, והרואה כתם מטמאה למפרע עד הכיבוס ומקולקלת למנינה ומטמאה את בעולה ובתרוייהו תולין.
שאלות לחזרה ושינון
א. כמה זמן יש לחשוש מזמן הראיה (3)
ב. דין היושבת במיטה ועסוקה בטהרות שראתה, ומ"ט (2)