דף יז
*צירוף. *הגזירה לרשב"י.
א. הדברים בפרקין שמצטרפין 1. קדשי מזבח וקדשי בדה''ב למעילה, וקדשי מזבח מצטרפין. לרבי ינאי מועלין רק בקדשי בדה''ב ועולה שנאמר מקדשי ה' וזהו קדשים המיוחדין לה', ומקשינן שיש מעילה בקק''ד ובחטאת ובקק''ל וקדשים שמתו, ולמסקנא קאמר דמהאי קרא לא שמעינן מעילה בקדשי בדה''ב. 2. בעולה מצטרפין בשר חלב סולת יין ושמן ובתודה אף הלחם, וכשר מצטרף לאימורין לכזית לזרוק עליהם את הדם זהו רק בעולה כיון שכולה כליל אבל מנחת נסכים מצטרפת. 3. כל התרומות מצטרפות, תרומה גדולה, תרומת מעשר של ודאי, ושל דמאי, וחלה, שנאמר תרימו תרומה, וביכורים שנאמר תרומת ידך. 4. הפיגולים מצטרפין והנותרות מצטרפות. 5. כל הנבילות מצטרפין, ללוי בין לטומאה ובין לאכילה, לרב רק לטומאה אבל לאכילה טהורין בפ''ע וטמאין בפ''ע, ולרב אסי אף לטומאה מצטרפין רק בפ''ע, והא דאמרינן פרה וגמל מצטרפין זהו למ''ד איסור חל על איסור. 6. כל השרצים מצטרפין לאכילה, לל''ק בחייהן בכזית ובמיתתן כעדשה, ולל''ב שמונה שרצים כעדשה ושאר השרצים בכזית. 7. דם השרץ ובשרו מצטרפין דווקא משרץ אחד, ומשני שרצים מצטרפין שנאמר הטמאים וזהו אם פירשו משרצים שלמים, ודם שרצים טמא שנאמר וזה לכם הטמא. 8. פיגול ונותר מצטרפין לענין אכילה דאיכא ל''ת בכל דבר שפסולו בקודש, אבל לענין טומאת ידים דמדרבנן לא מצטרפין. 9. נבילה אינה מצטרפת עם שרץ או בשר המת לטמא אפילו כקל שבשתיהן, אבל אב הטומאה מצטרף עם ראשון לטומאה לטמא כקל שבשתיהם. והטעם כיון שהראשון גרם לשני, או דלגבי שלישי הוו בני חדא ביקתא. 10. כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כחצי פרס, כמזון שתי סעודות לעירוב, כביצה לטמא טומאת אוכלין, כגרוגרת להוצאת שבת וככותבת ליו''כ. 11. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית ולמלא לוגמא ליו''כ. 12. ערלה וכלאי הכרם, לת''ק מצטרפין ולר''ש א''צ צירוף דחיוב מלקות בכל שהוא. 13. בגד ושק, שק עור, עור ומפץ מצטרפין לקל שבהם, ואם עשה בגד מכולן מצטרפין, אם חישב למשכב ג' טפחים למושב טפח ולאחיזה לאורגים או קוצצי תאנים בכל שהוא.
ב. ביטול גזירת המלכות ע''י רשב''י 1. גזרו על שמירת שבת מילה ונדה. 2. רבי ראובן בן איסטרובלי סיפר קומי וישב עמהם ואמר דשבת גורמת לעניות מילה מחלישה וטבילה ממעטת, וביטלוה ואח''כ הרגישו שהוא יהודי והחזירו. 3. רשב''י הלך עם ר''א ברבי יוסי לבטל את הגזירות וקיבל שלא יענישנו אבל בדרך שאלו מנין שדם השרץ טמא ועיקם פיו ונענש ואח''כ נרפא. 4. השד בן תמליון הקדים לפניהם ונכנס בבת הקיסר והם באו והוציאוהו וקבלו רשות ליטול מה שירצו מבית הגנזים וקרעו את הגזירות.
הדרן עלך פרק רביעי דמעילה!
שאלות לחזרה ושינון
דף יז
א. הדברים בפרקין שמצטרפין (13)
ב. ביטול גזירת המלכות ע"י רשב"י (4)
פרק חמישי – הנהנה מן ההקדש
דף יח
*פסוקי חיוב מעילה. *הנאה מהקדש.
א. דרשות הפסוקים בחיוב מעילה 1. נפש משמע יחיד נשיא וכה''ג, וקמ''ל אפילו שנמשח בשמן המשחה ואיננו זר. 2. כי תמעול, מעילה זוהי כדאשכחן במעל של סוטה וע''ז. 3. גז''ש חטא מתרומה ילפינן פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם נהנה, פגימתו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו. 4. צירוף אכילה והנאה שלו ושל חבירו ואפילו לזמן מרובה, והשלים אכילתו לאחר שלש שנים והוציא מקדש לקודש שנאמר תמעול מ''מ. 5. ההיקש לסוטה אע''ג דלא פגם, לע''ז דסבר שיש בו פגם בעינן שיפגום, ולתרומה למעט מזיק דבר שראוי לאכילה.
ב. המקרים בהנאה מהקדש 1. דבר שאין בו פגם כגון טבעת עד שיהנה שו''פ, דבר שיש בו פגם כגון קרדום עד שיפגום כגון בקרדום, ובגד שנפגם רק לזמן מרובה לר''ע עד שיפגום ולחכמים סגי בנהנה שו''פ. 2. לקח קדשים, לר''ש מעל כשהוציא ולר''י כשנזרק הדם. 3. צריך שיהנה בשו''פ ויפגום בשו''פ בדבר אחד. 4. אין מועלין אחר מועל לת''ק, חוץ מבהמה מיתורא באיל האשם שנאמר במעילה, לר''נ אף כלי שרת בק''ו שמקדש אחרים, ולרבי אף בכל דבר שאין בו פדיון ומוסיף עצים וקדשי מזבח תמימין שהוממו ושחטן דקסבר יקברו ואין להם פדיון. 5. גזבר שנטל אבן או פרוטה של הקדש לא מעל, נתנה לחבירו מעל כיון שהוציאה לחולין, ואם נתן לבלן אף שלא רחץ מעל כיון שנותן לו רשות לרחוץ. 6. בנה אבן של הקדש כיון ששינה מעל, ובנתן על פי ארובה מעל רק אם דר תחתיה. 7. הדר בבית הקדש מעל כיון דבית נחשב כתלוש או בהקדישו ולבסוף בנאו, והדר בבית של מערה בכל גווני לא מעל.
הדרן עלך פרק חמישי דמעילה!
שאלות לחזרה ושינון
דף יח
א. דרשות הפסוקים בחיוב מעילה (5)
ב. המקרים בהנאה מהקדש (7)