דף כג
*ספק מעילה. *שנים שאכלו.
א. בספק מעילות ר''ע מחייב אשם תלוי וחכמים פוטרים, במעילה מועטת מביא אשם ומתנה שיהא ודאי או ספק כיון שאשם ודאי א''צ ידיעה בתחילה, ופליגי במעילה מרובה. והמחלוקת 1. לר"ע נאמר ואם נפש וילמד עליון מתחתון ולרבנן אין למדין. 2. לכו"ע למדין וילפינן דהויא דומיא דחטאת חלב בגז"ש מצות, לרבנן חטאת ולר"ע בקבועה, וקשיא הרי אין גז"ש למחצה. 3. לר"ע היקש עדיפא ולרבנן גז"ש עדיפא, ודחינן. 4. למסקנא לכו"ע היקש עדיפא, אלא דההיקש אתי לרבנן שאשם תלוי יהא בכסף שקלים דאין לומר לא יהא ספיקו חמור מודאו. ור"ע יליף לכסף שקלים מזאת תורת האשם, או מגז"ש בערכך ובשפחה חרופה בגז"ש איל.
ב. שני אנשים שאכלו שני חתיכות: חולין והקדש, חולין וחלב, חלב וקודש, חלב וחלב קודש, חלב וחלב נותר, לר''ע כל אחד מחוייב בנפרד ולר''ש יכולים להביא קרבן משותף ולהתנות שיכפר על החוטא. וקשיא דלגבי האוכל נבילה ביו''כ שמעינן דלית לר''ש איסור חל על איסור והכא אית ליה 1. באוכל כוליא בחלבה, ודחי דאיכא איסור משום שעולה למזבח ונותר אינו חל עליו דלית לר''ש שאיסור חמור חל על איסור קל. 2. איכא רבויא דבקדשים איסור חל על איסור שנאמר אשר לה' לומר שחל דין טומאה על אימורין שהם עולין, ומקשינן דדעת ר''ש שאין פיגול ונותר בעולין. 3. למסקנא מח' תנאים בדעת ר''ש האם איסור חל על איסור בקדשים.
הדרן עלך פרק חמישי דכריתות!
שאלות לחזרה ושינון
דף כג
א. המח' בספק מעילות (4)
ב. המח' בשנים שאכלו ב' חתיכות והקושיא מאיסור חל על איסור (3)
פרק ששי – המביא אשם
דף כד
*נודע פטור. *אשם תלוי שהופרש בטעות. *המחזיק זכה.
א. הדינים בנודע שפטור 1. המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא: עד שלא נשחט לר''מ יחזור לעדר, לחכמים ירעה ויפלו דמיו לנדבה, ולר''א כיון שנכנס לספק יקרב ויכפר על חטא אחר. 2. נודע אחר שנשחט, הדם ישפך והבשר ישרף משום חולין בעזרה בשריפה או כקדשים שנפסלו, נזרק הדם הבשר יאכל כיון שלא היתה לו ידיעה בשעת הסליחה. ולרבי יוסי אף אם הדם בכוס יזרקנו, להו''א כל העומד להזרק כזרוק ולמסקנא כלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב. 3. אשם ודאי עד שלא נשחט יחזור לעדר, משנשחט יקבר, ונזרק הדם ישרף כמ''ד חולין בעזרה בשריפה או משום שנראה כזבח פסול. 4. שור הנסקל, עד שלא נסקל יחזור לעדר ומשנסקל מותר בהנאה. 5. עגלה ערופה, עד שלא נערפה תחזור לעדר ומשנערפה תקבר במקומה כיון שמתחילה באה על הספק.
ב. מחלוקות ר''מ ורבנן באשם תלוי שהופרש בטעות 1. בנודע שחטא או שלא חטא, לר''מ יחזור לעדר כיון שהופרש בטעות ולרבנן ירעה עד שיסתאב דמתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש. 2. הפריש שתי אשמות לאחריות, ר''מ מודה דירעה כיון שגילה דעתו שלבו נוקפו ש''מ דגמר והקדישו. 3. בהוזמו עדיו אליבא דרבנן, לר''א תחזור לעדר כיון שהפריש על פיהם וחיכה שיוזמו וכמו לגבי מנחת קנאות שיוצאת לחולין, ולר''י ירעה דהתם אתיא לברר עוון והכא לכפרה, וגבי שור הנסקל שנודע שלא הרג מוקמינן בהזמה או שבא הרוג ברגליו.
ג. כל המחזיק זכה 1. שור הנסקל שהוזמו עדיו, ומוקמינן דווקא שאמרו נרבע שורו, משא''כ ברבע שורו דיודע שאינו נכון ויביא עדים ואינו מפקירו. 2. עיר הנדחת שהוזמו עדיה, דכיון שהם רבים כ''א אומר שהאחרים חטאו ומפקיר ממונו. 3. הנותר מתנה לחבירו והמקבל אינו רוצה בה, והא דאמרינן קיימין זהו שכל הקודם בה זכה, אבל האומר דין ודברים לא אמר כלום כיון שסילק עצמו רק מדין ודברים, והא דאמרינן שהעבדים אוכלים בתרומה אם השני כהן זהו משום דקסבר המפקיר עבדו יצא לחרות וצריך גט שחרור ומעוכב אוכל בתרומה.
שאלות לחזרה ושינון
דף כד
א. הדינים בנודע שפטור (5)
ב. מחלוקות ר"מ ורבנן באשם תלוי בטעות (3)
ג. היכן אמרינן כל המחזיק זכה (3)