דף טז
*החיובים לר"א ור"ע ובשבת.
א. החיובים לדעת ר''א וההוכחות 1. למשנתנו בעי בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת, ופשט לו דחייב כל אחת ק''ו מנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, ר''ע דחהו שהנדה גם מוזהרת עליו וא''ל קטנה תוכיח, ר''ע דחהו שקטנה מוזהרת לאחר זמן וא''ל בהמה תוכיח ולר''ע בהמה כשבת. 2. לברייתא בעי הבא על אשתו נדה פעמיים בהעלם אחד ופשט דחייב על כל אחד בק''ו משבת שאינה מוזהרת עליו וחייב על כל אחת, ודחהו דיש בשבת תוצאות הרבה וא''ל הבא על קטנות יוכיח ודחהו דהא גופין מוחלקין, וא''ל הבא על הבהמה יוכיח ולר''ע בהמה כנדה.
ב. החיובים בשבת לר''א ולר''ע, זדון שבת ושגגת מלאכות לר''ח לכו''ע הוו כגופין ולרבה ר''ע בעי ולא קיבל, שגגת שבת וזדון מלאכות לכו''ע ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק, ולר''א ולדות כמלאכות ור''ע לא קיבל. והשמועות 1. כלל גדול בשבת השוכח עיקר שבת חייב אחת, שגגת שבת חייב על כל שבת, שגגת מלאכות חייב על כל אב, ובכמה תולדות חייב אחת ואתי כר''ע. לרבה אתי שפיר דפליג על ר''א בשגגת מלאכות, ולרב חסדא ר''ע בעי בשגגת מלאכות וקיבל מיניה דאינם כגופין ופליג רק בתולדות. 2. הכותב שתי אותיות בשתי העלמות ר''ג מחייב וחכמים פוטרין, ובכתב אות אחת בכל שבת תני חדא דר''ג מודה דפטור ותניא אידך דמחייב, לרב חסדא ר''ג סובר כר''ע ופטור בשגגת מלאכות וחייב בשגגת שבת, ולרבה ר''ג סובר כר''א. 3. מלשון מודה ר''ג משמע דפליגי והמח' לר''ח בשגגת שבת וזדון מלאכות ולרבה בהוציא שתי חצאין לשתי רשויות. 4. לר''א חייב על כל אחת בק''ו מנדה, לר''ח דבעי בשגגת שבת א''ש לשון נדה ושייך ימים שבינתים שבא עליה וטבלה וראתה ובא עליה וקטנותה היינו דעלמא, ולרבה דבעי בשגגת מלאכות תני נדות ולשון קטנות אתי שפיר.
הדרן עלך פרק שלישי דכריתות!
שאלות לחזרה ושינון
דף טז
א. החיובים לדעת ר"א וההוכחות (2)
ב. החיובים בשבת לר"א ור"ע ולאמוראים והשמועות (4)
פרק רביעי – ספק אכל חלב
דף יז
*אשם תלוי בשתי חתיכות והאוכל. *ידיעת ספק.
א. חיוב אשם תלוי בספק אם אכל חלב או בעל אחותו או עשה מלאכה בשבת, לרב דווקא חתיכה משתי חתיכות ומפרשינן מ''ט דרב 1. לרבה משום דיש אם למקרא וקרינן מצוות, ומייתי דחייב אשם תלוי בחתיכה אחת לגבי חלבו של כוי וביבמה שילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון, ובנמצא כתם על העד שלה לאחר זמן אתי כר''א שסובר יש אם למקרא וקרינן מצות, לכן חייב גם על חתיכת ספק אחת. 2. לר' זירא משום דבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו לפי מה שנשאר וה''ה בכזית ומחצה, והא דאשכחן דחייב אשם תלוי בחתיכה אחת אתיא כר''א וקסבר דמחוייב באשם תלוי אף שא''א לברר איסורו. 3. לר''נ משום דאין בו איסורא ומחייב גם כאשר גוי אכל אחת משתי החתיכות, והא דאשכחן דחייב בחתיכה אחת אתיא כר''א שאינו מצריך קביעות לאיסור, וזו שיטת ר''מ שהשוחט אשם תלוי בחוץ חייב.
ב. הדין בשתי חתיכות שנאכלו 1. אם הראשונה נאכלה ע''י ישראל, לכו''ע חייב אשם תלוי. 2. אם הראשונה נאכלה ע''י גוי והשניה ע''י ישראל פטור ורבי מחייב. 3. אם שתיהם נאכלו ע''י שני ישראלים בשוגג אף השני מביא אשם תלוי, ומוקמינן כמ''ד מתנדב אדם אשם תלוי.
שאלות לחזרה ושינון
דף יח
א. אשם תלוי בחתיכה משתי חתיכות ומ"ט (3)
ב. הדין בשתי חתיכות שנאכלו (3)