דף ט
*חלות תמורה. *האיבעיות בחיוב וחומש.
א. על מה חלה התמורה 1. ממירין מצאן על הבקר, כבשים ועזים, זכרים ונקיבות, תמימין ובעלי מומין שהוממו לאחר שהוקדשו, שנאמר בהמה בבהמה. 2. בעל מום שהקדישו אינו עושה תמורה שנאמר טוב ברע או רע בטוב, לאביי מזה שלא נאמר או רע בו ש''מ למעט רע מעיקרו, ולרבא ילפינן נמי מלקות למימר טוב בטוב ופליגי האם צריך לזה פסוק. 3. לא יחליפנו בשל אחרים וכגון שאמר כל הרוצה יבא וימיר, ולא ימיר בשל עצמו, וקמ''ל אף דתרוייהו קדושים. 4. לת''ק ממירין אחד במאה ומאה באחד שנאמר בהמה בבהמה ומשמע אף רבים ולר''ש דווקא אחד באחד שנאמר הוא ותמורתו דמשמע מיוחד וקסבר דבהמה סתם הויא חדא, ופליגי האם לר''ש ממירין וחוזרין וממירין. 5. דף י', אין ממירין איברין ועוברין, ולרבי יוסי ממירין איברים בשלמים כדאשכחן שהמקדיש רגלה של עולה כולה נתקדשה.
ב. האיבעיות בעשיית תמורה וחיוב חומש 1. למ''ד אין ממירין וחוזרין וממירין: לל''ק הפריש אשם והמיר בו והומם וחיללו על אחר הוי שתי גופים וקדושה אחת כיון שלא נתכפר, ואת''ל דאין ממירין בעי אם השני אבד והתכפר בשלישי ונמצא השני וניתק לעולה דהוי שני גופין ושתי קדושות, תיקו. 2. לל''ב בעי בגוף אחד וקדושה אחת כגון שהמיר ואבד ונתכפר באחר וניתק לעולה, ואת"ל דאין ממירין בעי בהומם וחיללו דהוו שני גופין וקדושה אחת. וכן לגבי חיוב חומש דאיכא רק בהקדש ראשון ולא בהקדש שני שהומם וחיללו על אחר, ובעי במקרים הנ''ל וכולם עלו בתיקו. 3. המקדיש עבור אחר שיתכפר, בעי מי הבעלים לענין חיוב חומש, ופשטינן דמקדיש חייב חומש שנאמר ואם המקדיש יגאל. 4. המתכפר עושה תמורה דאל''כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה, וכן מייתי שנאמר בנזיר קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו דאתי לנזיר שאחרים הפרישו קרבן עבורו ואיהו עושה תמורה כיון שהוא המתכפר.
שאלות לחזרה ושינון
א. על מה חלה התמורה (5)
ב. האיבעיות בעשיית תמורה וחיוב חומש (4)