דף ג
*קדשי גויים. *מלקות במעשה לאו.
א. הדינים בקדשי גויים ומנין 1. לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא, דילפינן גז''ש חטא מתרומה ששייכת רק בישראל. 2. לא חייבים משום פיגול נותר וטמא, שנאמר בטומאה וינזרו מקדשי בנ''י ונותר ילפא גז''ש חילול מטומאה ופיגול בגז''ש עוון מנותר. 3. לא עושים תמורה, דכתיב בנ''י בתחילת הענין, או דהוקשה תמורה למעשר בהמה ונלמד ממעשר דגן. 4. לא מביא נסכים שנאמר אזרח, אבל קרבנו טעון נסכים שנאמר ככה. 5. בקדשי בדק הבית מועלין, דגז''ש מתרומה הויא בקדושת הגוף. ומייתי דלרבי יוסי יש להחמיר בכולן דכתיב בהן לה'.
ב. כל ל''ת שבתורה לוקה רק אם עשה מעשה, והשמועות 1. בתמורה לוקה, להו''א אין בו מעשה ואתי כר''י שסובר לוקין, ולמסקנא נחשב למעשה כיון שהופך חולין לקדשים. 2. לוקה בשבועת שוא שנאמר כי לא ינקה ה' ודייק שהב''ד מלקין ומנקין, ושבועת שקר דאתי באם אינו ענין שנאמר פעמיים לשוא, וזהו לשעבר באכלתי ולא אכלתי דומיא דשוא. 3. המקלל את חבירו בשם שנאמר אם לא תשמור ליראה את ה' והפלא את מכותך, ואין לומר דאתי לשבועת אמת כיון שמצוה להשבע, ולא למוציא שם שמים לבטלה כיון שאין לו אזהרת ל''ת. 4. המקדים תרומה לביכורים לר''א לוקה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר והם ביכורים ותרומה, ולכן האומר על שתי כלכלות שמעשר זו בזו לוקה. ולר''י בר חנינא אינו לוקה, להו''א דלאו שאין בו מעשה ולמסקנא כיון שניתק לעשה.
שאלות לחזרה ושינון
א. הדינים בקדשי גויים ומנין (5)
ב. מלקות בל"ת שעשה מעשה והקושיות (4)