דף יד
*להקל ולהחמיר. *מקדיש בעין יפה. *קרקעות הקדש.
א. להקל ולהחמיר 1. בערכין יש אותו ערך לנאה שבישראל ולכעור, ולא נקט גוי להו''א כר''מ דאינו נערך ולמסקנא משום שאסור לומר על גוי שהוא נאה או אגב סיפא. 2. בשדה אחוזה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף בין חולות ובין שדה פרדיסות, ושדה מקנה לת''ק נפדית בשוויה ולר''א כשדה אחוזה. 3. שור מועד שהמית עבד בין נאה ובין כעור, משלם שלושים סלע. 4. באונס ופתוי חמשים סלע בין גדולה שבכהונה ובין קטנה שבישראל, וזהו חוץ מבושת ופגם. להו''א כדי שיהיה חילוק בין בת מלכים לבת הדיוטות או בין שלימה לפגומה וקשיא משלושים של עבד, ולמסקנא שנאמר תחת אשר עינה או האיש השוכב. 5. וכן מוציא שם רע מאה סלע.
ב. הקדיש שדה מלאה אילנות פודה את האילנות בשוויהן ואח''כ פודה את הקרקע כיון שהקדיש בעין יפה, והקושיות 1. המקדיש פרדסות סבסטי, קאמר שדה הראויה לפרדסות. 2. הקדיש שדה גפנים ואילנות, אמרינן דפודה האילנות וחוזר ופודה את הקרקע. 3. הקדיש אילנות ממטע עשרה לבית סאה הקדיש גם את הקרקע שביניהן ופודה רק את הקרקע ואגב זה נפדין האילנות שביניהם, ותירץ דאתי כר''ש שסובר מקדיש בעין יפה, ובסיפא דהמקדיש אילנות ואח''כ קרקע פודה אילנות ואח''כ קרקע לא אזלינן בתר שעת הפדיון, והא דלגבי הלוקח שדה מאביו אזלינן לר''ש בתר שעת הפדיון זהו משום דקרא אשכח ודריש.
ג. בכמה פודין קרקעות הקדש ומ''ט 1. שדה טרשין נפדית בשוויה שנאמר בית זרע, לא גאל יוצאת ביובל שנאמר שדה כל דהו, מכרה נגאלת בפחות משתי שנים דאינה בשדה תבואה, גאלה חוזרת לבעלים ביובל דהוי אחוזה. 2. אילנות נפדין בשוויהן שנאמר בית זרע ולא אילנות, לא נגאלה אינה יוצאת לכהנים ביובל שנאמר והיה השדה, לא נגאלין בפחות משנתיים דשייך בה שני תבואות, לא גאלו אינם חוזרים לבעלים ביובל דאינה אחוזה. 3. שדה מקנה לחכמים נפדה בשוויו שנאמר במכסת ולר''א כמו שדה אחוזה בגז''ש וחשב דהוי דבר קצוב. ורבנן לא דרשי גז''ש לחייב חומש בשדה מקנה, כיון שהוזכר חומש במקומות טובא והכא לא נכתב, או בגז''ש מכסת מערכין.
שאלות לחזרה ושינון
א. היכן מצינו להקל ולהחמיר (5)
ב. הקושיות על מקדיש בעין יפה (3)
ג. בכמה פודין קרקעות הקדש ומ"ט (3)