דף מו
*בכור לנחלה ולכהן. *הוצאת הראש בנפלים.
א. דיני בכור לנחלה ולכהן 1. בכור לנחלה ולא לכהן: מי שנחשב בכור אך אינו פטר רחם, כגון שנולד לפניו נפל שיצא ראשו חי או בן תשעה חדשים שיצא ראשו מת, נפל כמין בהמה חיה ועוף ולחכמים עד שתהא מצורת אדם, סנדל שליא שפיר מרוקם והיוצא מחותך, ובכור לאביו אבל אמו ילדה ולריה''ג דווקא אם נפטר רחמה מישראל. 2. בכור לכהן ולא לנחלה אם הוא פטר רחם, מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, מעוברת שנתגיירה או נשתחררה וילדה, ילדה יחד עם אשה שבנה פטור מבכורה ונתערבו הוולדות או אשה שלא שהתה ונישאת ולא ידוע מי אביו. 3. בכור לנחלה ולכהן, אם לפניו הפילה שפיר מלא מים דם או גנינין, כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, או עד ליום הארבעים להריונה. 4. אינו בכור לנחלה ולא לכהן, יוצא דופן שאינו דרך לידה ולא פטר רחם, והבא אחריו שאינו ראשית אונו, ולר''ש הראשון בכור לנחלה דנתרבה מתלד והשני בכור לכהן דקסבר בכור לדבר אחד הוי בכור.
ב. הוצאת הראש נחשבת לידה, והדין בנפלים 1. לשמואל לא נחשב לידה עד שיצא ראשו ורובו והראש לחוד נחשב רק בחי, ומותבינן מהבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ש''מ דסגי בראשו, ואין לומר דהיינו רובו ונכתב אגב בן תשעה כיון דכבר אשמועינן בבהמה ובאדם. 2. יציאת הפדחת נחשבת לידה, ולגבי נחלה לר''ל אינה לידה שנאמר יכיר ולר''י סגי פרצוף פנים עד החוטם, והא דבעדות אשה לא סגי פדחת כיון דהחמירו בה רבנן או מקרא הכרת פניהם.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני בכור לגבי נחלה ולכהן (4)
ב. הוצאת הראש בנפלים (2)