דף יד
*בע"מ קבוע שפדהו. *הדרשה בהקרבת בע"מ.
א. הקדיש בעל מום קבוע ופדאו, דינו לאחר הפדיון ומנין 1. חייבים בבכורה ובמתנות כהונה, ואם לא נפדו פטורין דקסבר קדושת דמים מדחה. 2. לאחר שנפדו מותרין בגיזה ועבודה, וקודם שנפדו אסורין. ואתיא להו''א כר''א שאוסר בקדשי בדק הבית, ולמסקנא אף כרבנן והכא אסור משום דמיחלף קדושת דמים למזבח בקדושת הגוף. 3. ולדן וחלבן מותר ואיירי אף שהתעברה קודם שנפדית, ואם נולד קודם הפדיון נפדין תמימין כדי שלא יהא טפל חמור מן העיקר, ומדייקינן שאם הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. 4. השוחטן בחוץ פטור, ור''א גורס חייב דסובר דאיכא ל''ת לזובח בהמה בעלת מום בבמה בשעת היתר הבמות. 5. אין עושין תמורה, שנאמר טוב ברע וילפינן שרק טוב מעיקרו עולה תמורה משא''כ רע.
ב. הפסוק לא תזבח בעל מום אינו ענין לבמת צבור לכן מוקמינן באם אינו ענין דאתי לל''ת בבמת יחיד, ומקשינן נימא דאתי ללמד שלא מקריבים במומן אף שקדושים במומן 1. בכור, ודחי שכבר נכתב בו איסור בהדיא. 2. מעשר שקדוש במומו, ודחי דנלמד מבכור בגז''ש העברה. 3. תמורת קדשים, ודחי שהתמורה הוקשה לקרבן או לנדר. 4. ולדות קדשים, ודחי שהוקשו לנדר.
שאלות לחזרה ושינון
א. המקדיש בעל מום קבוע ופדאו, דינם לאחר הפדיון ומנין (5)
ב. דרשת הפסוק לא תזבח בעל מום, והקושיות (4)