דף קכו
*נגיעה ואהל ביחד. *בקיעת טומאה טמונה.
א. אמרינן דבטומאת מת נגיעה ואהל הוו שם אחד, והשמועות 1. הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או חצי זית מאהיל עליו שמא ומזה מצטרפים שמעינן דהוו שם אחד, ומקשינן מסיפא דאם נוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור, אלא אתי כמ"ד דהוו שתי שמות ורישא דמצטרפין איירי בטומאה רצוצה בין שני מגדלים דכולה משום נגיעה. 2. לרבי יוסי אהל נחשב לנגיעה דקאמר מלא תרווד רקב מטמא בנגיעה ולא שייך חל בעפר לגעת בכולו. 3. הא דקתני גבי רקב תרתי נוגע ומאהיל, לאביי פחות מטפח נחשב לנגיעה ויותר מטפח הוי אהל ולרבא אם הוא חשיב אהל ואם דבר מאהיל עליו ועל הרקב נחשב לאהל. 4. חבילי מיטה שיש בהם נקבים ופרסן באויר מעל המת הנוגע כנגד הנקב טמא, לרבא איירי למעלה מטפח וש"מ נחשב לנוגע, ולאביי איירי בפחות מטפח ולא דומה לכסות שמתבטלת כלפיו וקסבר דדעת רבי יוסי שטומאה טמונה אינה בוקעת. 5. דעת ר"ש שמגע ואהל לא הוו שם אחד, דקאמר מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ולא במגע וזהו דלא כרבי יוסי, עצם כשעורה מטמאה במגע ומשא ולא באהל, גולל ודופק מטמאין במגע ואהל ולא במשא.
ב. אביי קאמר דדעת רבי יוסי שטומאה טמונה אינה בוקעת, והשמועות 1. תיבת המגדל שיש טומאה בתוכה ואיכא פותח טפח בתיבה ולא ביציאתה, לת"ק הבית טמא ורבי יוסי מטהר דאין לומר דרך הטומאה לצאת דיכול להוציאה לחצאין וקסבר טומאה טמונה אינה בוקעת. 2. הכלב שאכל בשר אדם מת והכלב מת מוטל על האיסקופה בתר מה אזלינן: לר"מ בתר צוארו אם יש בו פותח טפח, לרבי יוסי לפי מקום הטומאה, לר"א לפי שוליו ולריב"ב או פיו או שוליו, ומוקמינן דרבי יוסי קאמר רואין את חלל הטומאה וסובר שצריך שיהא בצואר חלל טפח ושתהיה הטומאה בתוך הבית.
שאלות לחזרה ושינון
א. השמועות בדין נגיעה ואהל משם אחד (5)
ב. הדין בטומאה טמונה והשמועות (2)