דף ו
*הקולא בדמאי. *עדות בית שאן.
א. מקלינן בדמאי דשרי בתערובת וכן לא חיישינן לחלופי, והשמועות 1. אינו חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומעשר אבל אם אמר שתעשה משלה חושש, שמעינן דלא חיישינן לחלופי, ואמרינן דמכיון שאמר לה נחשב שעירב בידים או דטעמא לא בטיל. 2. הנותן לחמותו מעשר מה שנותן לה ומה שנוטל ממנה מכיון שחשודה להחליף את המתקלקל, ותרצינן דטעמא שרוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה. 3. ה"נ בנותן לפונדקית שלו, ותירץ שאומרת שהת"ח יאכל חמימא ואני אוכל קרירא. 4. אשת חבר אסורה לטחון עם אשת ע"ה כשהיא טהורה, וכשהיא טמאה ת"ק שרי ורשב"א אוסר כיון שהע"ה נותנת לה ואוכלת אף דהויא גזל, ותירץ דה"נ מוריא היתר ואומרת שאפילו שור אוכל מדישתו.
ב. רבי התיר את בית שאן שנחשבת חו"ל, על פי עדות שר"מ אכל ממנה בלא מעשר. והקושיות 1. אמרו לו כיצד נוהג היתר במקום שכל אבותיו נהגו איסור, והשיב כמו שחזקיהו כיתת את נחש הנחושת אף שאבותיו ביערו את כל הע"ז שבעולם אלא הניחו לו מקום להתגדר בו. ומכאן שמעינן שת"ח שאומר דבר חידוש אין מזיחין מלשון לא יזח, אין מזניחין מלשון כי לא יזנח, ואין מזניחין מלשון זחוחי הלב. 2. ולא הוריש מנשה את בית שאן ש"מ דהוי מא"י, ודחי דלא נכבש ע"י עולי בבל וקדושה ראשונה אינה לעת"ל. 3. ר"מ אכל עלה זהו מאגודה שזהו חיובו למעשר. 4. אין לומר דלאו אדעתיה, דאין ה' מביא תקלה לצדיקים. 5. אין לומר שעישר עליהם ממקום אחר, דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. 6. מקשינן דלמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר, ודחי חזי מאן גברא רבה דקמסהיד.
שאלות לחזרה ושינון
דף ו
א. במה מקילין בדמאי, והשמועות (4)
ב. היתר בית שאן, והקושיות (6)