תרבות של הצלחה כלכלית: איך ההתנהגות שלנו משפיעה על מצבינו הכלכלי

1. המדד הראשון של הופשטדה הוא "מרחק העוצמה", כלומר הפערים בין הבכירים לזוטרים בחברה, או במילים אחרות "מדד הבוס". במדינות בהן המדד הזה גבוה הבכירים חייבים להדגיש את המעמד המיוחד שלהם. בכירי שלטון נעים עם משמר הכבוד ובהידור רב, המנהלים בחברה זוכים ללשכות מפוארות ועובדים זוטרים לא מעיזים לפנות אליהם ישירות. במדינות כאלה הבוס שיגיע לעבודה באופניים יתקשה מאוד לזכות באמון פקודיו. כך למשל רוסיה, המתאפיינת בכבוד רב כלפי נציגי השלטון, קיבלה ציון של 93. המדינה עם הציון הנמוך ביותר היא אוסטריה בה נשיא המדינה ויתר על המשכן המיוחד והמשיך לגור בדירתו הפרטית באחד מבניני המגורים בווינה. ומה עם ישראל? בצורה לא מפתיעה קיבלנו רק 13 נקודות בקטגוריה הזאת. הדבר אומר שאזרחים מן השורה במדינתנו מרגישים שווי זכויות ועובדים פשוטים לא מתביישים לספר למנהלים את רעיונותיהם. האם זה טוב לכלכלה? הופשטדה טוען שאכן כך, היות והדבר מאפשר פתיחות, יוזמה ושינויים המיטיבים עם הכלכלה.

2. המדד השני הוא אינדיבידואליזם. ציון גבוה אומר שהאנשים מרוכזים בהשגת מטרות אישיות. ציון נמוך אומר שבמדינה הזאת האנשים עסוקים יותר בהשגת מטרות הקבוצה שלהם: המשפחה, החברה, המדינה. אחת המדינות האינדיבידואליסטיות ביותר היא ארה"ב עם ציון של 91. האמריקאי הממוצע רואה במטרות ויעדים האישיים שלו ערך עליון. מבחינה פסיכולוגית יש לכך לא מעט השלכות שליליות, אך מבחינה כלכלית ככל שהמדינה אינדיבידואליסטית יותר, כך היא מצליחה יותר. לזכותה של ישראל ניתן לציין ציון של 54 נקודות בקטגוריה הזאת, שאומר שבסך הכול הישראלים יודעים למצוא את שביל הזהב בין האינטרסים הפרטיים לטובת הכלל.

3. הגבריות היא המדד השלישי בשיטה של הופשטדה. חברות גבריות מעריצות תכונות כמו נחישות, שאפתנות, תחרותיות. חברות נשיות יותר מעריכות יותר דאגה לאיכות החיים ולטיב היחסים הבינאישיים. עבור הכלכלה רמה גבוהה של גבריות טובה יותר כי היא מעודדת תחרותיות וכתוצאה מכך גם צמיחה. יחד עם זאת, חייבים לציין שאין הבדל קריטי כל כך ברמת הצמיחה הכלכלית בין המדינה עם הציון הגבוהה ביותר בקטגוריה הזאת: יפן, למדינה עם הציון הנמוך ביותר: שבדיה. כלומר לא ניתן לבחון את הנתון הזה ללא קשר לשאר הנתונים ומדדים. וישראל גם הפעם נמצאת במקום טוב באמצע עם ציון של 47 נקודות.

4. הימנעות מאי-וודאות, שזה המדד הרביעי בשיטה הזאת, מראה לנו עד כמה האנשים במדינה הזאת פוחדים ממצבי אי הוודאות. במדינות עם ציון גבוה בדרך כלל ישנם הרבה חוקים בכל מני תחומים בחיים, והחוקים האלה די מפורטים, כי אנשים שואפים לבנות מערכת שתדריך אותם כיצד להתנהג בכל מצב ומצב. בחברות האלה האנשים גם פוחדים לקחת סיכונים ונמנעים מסכסוכים. קל לנחש שהדבר אומר גם שאנשים לא שואפים להפגין יוזמה בעבודה ולשנות את המצב הקיים, ואלה כבר דברים שפוגעים בצמיחה כלכלית. לצערנו, ישראל קיבלה ציון די גבוה בקטגוריה הזאת – 81. למען האובייקטיביות, חשוב לציין שמתודולוגיה של הופשטדה מטה את הציון בקטגוריה הזאת בחברות דתיות כלפי מעלה, כך שבמקרה הזה הציון הזה משקף לא רק תרבות ישראלית, אלא גם השפעה של דת על תחומי חיים שונים.

5. הכוונה לטווח ארוך, המדד החמישי, מראה לנו עד כמה במדינה נהוג להעדיף מטרות ארוכות טווח על פני מטרות קצרות טווח. חברות עם הכוונה נמוכה לעתיד נוטות יותר לבזבזנות ודחיינות, ואילו במדינות עם הכוונה לטווח ארוך נהוג יותר להשקיע בעתיד על חשבון ההווה. ציונים גבוהים בקטגוריה הזאת אופייניים מדינות כמו סין ויפן, ואילו ציונים נמוכים מאפיינים דווקא מדינות אירופאיות וארה"ב. בארה"ב למשל, הציון הזה מגיע ל-26 נקודות בלבד וזה מסביר בצורה חלקית, מדוע לאחוז ניכר כל כך מהאוכלוסייה יש חובות גדולים כל כך. לצערנו, ישראל לא טובה בהרבה משאר מדינות העולם המערבי עם הציון של 38 נקודות בלבד, וזו אכן הנקודה בה לרבים מאתנו יש מקום לשיפור.

6. המדד האחרון, הסלחנות, כלומר הנטייה ללכת בעקבות הרצונות האישיים, הוא אולי המדד המעניין ביותר בכל השיטה הזאת. במדינות עם רמה נמוכה של סלחנות האנשים חיים על פי נורמות מקובלות ומיחסים מעט חשיבות להגשמה עצמית. ככל שהציון בקטגוריה הזאת גבוה יותר, כך החברה דוחפת את הבן אדם לכיוון הגשמת רצונות, חיפוש הייעוד והעצמה אישית. מה שמאוד מעניין בקטגוריה הזאת היא שישראל כלל לא קיבלה בה ציון, וזאת בעקבות הבדלים גדולים מדי בין העדות והמגזרים השונים בארץ. ההבדלים התרבותיים העצומים לא אפשרו לחוקרים של הופשטדה לקבוע איזו התנהגות נחשבת בארץ למקובלת: ללכת אחרי הרצונות או אחרי המקובל? ומה זה אומר לגבי הכלכלה שלנו? כנראה שכמו בעוד הרבה תחומים אחרים, העם היהודי מתקשה להיכנס למסגרת הנוקשה של מדדים יבשים ומעדיף להתפתח בצורה מפתיעה ולא שגרתית.