להיות בעל עסק זה לא קל. בזמן מלחמה על אחת כמה וכמה. ההתמודדויות שיש למנהלים ובעלי עסקים לאורך השנה כולה – מאתגרים ודרושים אנרגיות בכמות גבוהה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעקבות המלחמה, ביקשנו להבין איך זה להיות מנהל בזמן מלחמה ובכלל. כיצד כדאי שמנהלים יתנהגו עם העובדים שלהם בעתות חירום, מה יעשה מי שרוצה לנהל אבל מפחד לעשות את הצעד, או מי שבעצמו מנהל אך לא יודע מדוע הוא בכלל בתפקיד הזה, ומה חשוב שמנהלים יזכרו, בזמני מלחמה בפרט ובמשך השנים בכלל.
לשם כך שוחחנו עם זהבה דרורי, יועצת ארגונית ואם לשבעה, שמספרת על הדרך שלה להיטיב עם מנהלים ומעשירה אותנו בטיפים מעשיים למנהלים ולמי שרוצים להיות.
שאהיה גדולה – אהיה מאמנת
בפתח דבריה חשוב לדרורי לציין: "הדבר הזה – ייעוץ ארגוני – שהגעתי אליו בנקודת זמן הזאת, זו דרך שאני עושה. דברים לא קורים כמטה קסמים או משהו מזדמן. הכל בסייעתא דשמיא, תמיד צריך לעשות דברים, להתנסות, ליפול ולקום. לא מגיעים למשהו סתם".
אחרי שהיא הדגישה את זה, מספרת דרורי איך היא הגיעה לעולם היעוץ הארגוני, מסע שיש בו כדי ללמד כמה תובנות על ניהול וארגון: "בעשרים שנה האחרונות הייתי מנהלת. בגיל עשרים וארבע ניהלתי עמותה. משם נכנסתי לתפקיד מנהלת מחלקה של עובדות סוציאליות. לא היה לי תואר, אבל הייתה אמביציה מטורפת, שאפתנות ותחושת שליחות. התחלתי כמנהלת זמנית וזה הפך לקבוע.
"העובדות הסוציאליות היו יותר מבוגרות ממני ויותר מנוסות ממני. זו הייתה חוויה מורכבת. כיום, בתפקידי כיועצת ארגונית, אני גם מסייעת לאנשים לדעת איך להיכנס לתפקיד חדש ובעיקר אלו טעויות לא לעשות".
"הייתי בתפקיד הזה כאחת עשרה שנים", ממשיכה דרורי ומספרת, "אלו היו שנים מצמיחות מאוד. ממחלקה של חמש עובדות – כאשר עזבתי היו מאחוריי למעלה מעשרים עובדות. אז הבנתי שאני אוהבת לקחת משהו ולהצמיח אותו.
"אקצר ואספר שכאשר הגעתי לשחיקה המשכתי בדרכי ועשיתי תואר ראשון לפסיכולוגיה, שבאמצע נולדו גם תאומים, משם הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיי אך להישאר במקום החברתי בידיעה שאני טובה בזה.
"ידעתי שאני רוצה לעזור למנהלים. כמו שאני כצעירה לקחתי ליווי של מנטורית, כך ידעתי שכאשר 'אהיה גדולה' אני גם אעזור למנהלים כי אני יודעת כמה זה מורכב להיות מנהל שיש עליו לחצים למעלה ומלמטה.
"מצד אחד צריך שיהיה מוטיבציה לעובדים, לדרוש עבודה, להציב יעדים ומטרות, ומצד שני גם להיות אנושי מבלי לשכוח את מטרות החברה: להוביל להישגים. יש צורך לעשות איזון בין הדברים".
דרורי ממשיכה: "הלכתי לתוכנית חברתית, עבדתי תקופה באוניברסיטת בר אילן - גם שם זה היה תפקיד מאתגר, כזה שנוצר מאין ליש – ובהמשך למדתי אימון וגישור וליווי מנהלים. או אז, התחלתי לאמן אנשים ואחר כך מנהלים. זה הדבר שאני עושה בשנים האחרונות".
ביחד ננצח – זה לא סתם סיסמא
כמי שנפגשת עם מנהלים תדיר, מה האתגר המרכזי שאת רואה שחוזר על עצמו עם מנהלים שבאים לייעוץ?
"מנהלים רבים מרגישים שהם הגיעו בטעות להיות מנהלים. ממש כמו בתסמונת המתחזה. הם הגיעו לשם אבל הם לא יודעים למה הם צריכים את זה. הם צריכים לפטר, להיות גננת. הם אומרים: 'אין לי את המסוגלות' ועוד".
דרורי לוקחת נשימה ועוברת לדבר על פתרון האתגרים שתיארה: "צריך לדעת שאף אחד לא למד להיות מנהל. כל אחד יכול אם יש לו את הרצון והמוכנות ללמוד. אין חובה להיות מנהל קשוח וסמכותי. זה לא חייב. אפשר להיות מנהל בכל מיני צורות ואת זה לומדים לעשות יחד".
איך הופכים מנהל בינוני למצוין?
"להיות מוכן ללמוד", עונה דרורי נחרצות, "מי שאומר 'אני יודע הכל ואין לי מה ללמוד מאחרים' – אז הוא בבעיה. יש כאן דבר והיפוכו, אומנם צריך תחושת מסוגלות. לדעת: 'אני יכול להיות מנהל', אבל לא להגיד: 'אני ידוע הכל ואין לי טעויות'. זה דורש איזון עדין. לשמוע ביקורת וללמוד.
"העבודה היא גם להסתכל על טעויות שנעשו. לראות האם אני, כמנהל, מבין את הטעות. פותח את הראש לכיוונים אחרים על מנת להצליח".
כאן אחנו מגיעים לשאלת השאלות. איך מרימים מנהלים בזמן מלחמה? התקופה הרי לא פשוטה. אף פעם לא קל לבעלי עסקים, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה, איך מתנהלים נכון בעת מלחמה?
"בהרבה תחומים הכל רעוע ולא יציב, גם בשגרה. ניקח לדוגמה את עולם ההייטק שיש בו תנודות. עכשיו, בעקבות המלחמה, זה פשוט מוכפל ומשולש.
"לכן, בזמנים של אי וודאות חשוב שהמנהל יקרין שהוא נשאר יציב. אנשים מחפשים עוגנים. דמות יציבה להיאחז בה. בעולם הדתי זה יכול להיות בכיוון של משהו אמוני, אבל כמנהלים עלינו לשים לב להישאר רגועים, שלווים ובטוחים. לא לשדר "אין סיכוי", או ייאוש. זה עובר ישר לעובדים. ברור שאפשר להיות אנושי ולשתף שיש קושי, אך בד בבד לשדר יציבות. להגיד 'נעשה את זה ביחד', 'אני על זה'".
דרורי מוסיפה טיפ חשוב נוסף: "עוד טיפ שכדאי למנהלים לזכור: חשוב לחזק את הלכידות הטבעית. ראינו את זה במלחמה. עם ההתגייסות של עם ישראל עבור החיילים, המפונים ועוד. אנשים התלכדו. בלי סמכות כלשהי. ראינו שיש כוח לביחד שלנו.
"גם כארגון, זה זמן כזה שכדאי לנצל. יש כאן הזדמנות. קחו אותה ותלכדו את העובדים שלכם סביב משימה משותפת. 'ביחד ננצח' זה לא סתם סיסמא שאנחנו רואים בזמן המלחמה. יש כאן משהו פסיכולוגי סביב זה".
דרורי מספרת מעדות אישית: "בדקתי בארגון מסוים שאני מלווה מאז אחרי המלחמה מה 'מצב הרוח' של העובדים. העובדים סיפרו שההנהלה לא הייתה שם בשבילם. ההנהלה ציפתה לעסקים כרגיל. אומנם ברור שעסק צריך יציבות אבל העובדים ציפו שההנהלה תתעניין בהם. האם הבעל מגויס, האם הילדים של העובדים שהם חיילים, בריאים ושלמים.
"חשוב שנלמד מהסיפור הזה שארגונים ישימו לב שכמו שבזמן משבר בזוגיות, או אז אנחנו בודקים איך החצי השני שלנו מגיב, כך גם בארגון, כשיש משבר זה זמן לבדיקה. העובדים רוצים שהמנהלים יתעניינו בהם אישית, ישמו לב אליהם".
דרורי חוזרת לסיפור: "כשדיברתי על זה עם המנהלת – היא לא הבינה כמה היא משמעותית לעובדים שלה. היא הייתה בכאב שלה, בדברים הדחופים שהיא צריכה לטפל ביום-יום, אבל הבנו עד כמה חשוב שהיא תהיה דמות מתעניינת ושואלת".
לפחד – אבל לעשות
מה צריך לדעת מי שהוא עדיין קטן אבל רוצה לגדול? יש לו עסק עצמאי קטן והוא רוצה להיות מנהל גדול של חברה ענפה?
"אם עסק קטן – ככל שהוא יהיה – יתייחס לעצמו כאל משהו גדול, זה המתכון שלו להצלחה.
"יש לבצע תכנון, סדר, יעדים, עלות מול תועלת, לשים לב להיבטים הלוגיסטיים, הכלכליים, איך תיראה השנה, מה כואב לקהל היעד שלי ואיך אני עוזר להם, איזה ערך אני נותן להם, במה אני הכי טוב בעסק.
"ככל שנתייחס לעצמנו כאל ארגון – אפשר יהיה לצמוח. ככה מסתכלים לטווח הארוך ורואים שאנחנו עושים את הדברים נכון".
"כמו כן", ממשיכה דרורי עם הטיפים, "אם יש דברים שאנחנו פחות טובים בהם בעסק שלנו – נביא מישהו אחר שיעשה את זה. אם נניח אני פחות טובה ב'טכני', אביא מישהו אחר שיטפל לי בזה ולי יהיה את הזמן להצמיח את העסק שלי קדימה.
"אנחנו צריכים להיות בציר של עליה. עסק או ארגון לא יכולים אף פעם לעמוד איפה שהיינו שנה שעברה. אם זה ככה – העסק לא מתפתח ולא גדל וצריך לעשות בדק בית".
כאן אנחנו מגיעים לשאלה החשובה, מה תגידי לאותם שרוצים להיות מנהלים, אך הם מפחדים?
"זה באמת מפחיד", מפתיעה דרורי בתשובתה, "זה לא פשוט להיות בעל עסק עצמאי. דווקא בגלל שגם אני שם – אני יכולה מאוד להבין אנשים כאלה.
"לכן, כבר בתחילת דבריי אמרתי שזה תהליך. לא נהיים אימפריה ביום אחד. זה מזכיר לי שהייתי במפעל אוכל ענק אמר לי המייסד שאם פעם הוא היה יודע איפה הוא יהיה היום – לא בטוח שהוא היה נכנס להרפתקה הזאת. יש דרך לעבור. מי שמפחד שידע: זה צעדים, זה דרך. רק לשים לב להיות בעליה.
"צריכים לצאת מאזור הנוחות של עצמנו. אני תמיד מנסה לצאת מעצמי. הנה, כעת, קשה לי להתראיין ולדבר - אבל אני מאתגרת את עצמי.
"בסדנאות שאני מעבירה אני אומרת: מי שעושה אקסטרים הוא לא באמת אמיץ כי הוא אוהב את זה. אומץ זה לפחד ממשהו ולעשות למרות הפחד, לעבור את הפחד. תפחדו ותעשו. אשרי אדם מפחד תמיד, אבל שלא ינהל אותנו".
טיפים לסיום?
דרורי פונה לא רק למנהלים: "אם נעשה את הדברים שאנחנו הכי טובים בהם והכי אוהבים אותם, לא רק שנהיה מאושרים יותר - אלא גם נצליח. אם נעשה משהו שאנחנו הכי טובים והכי אוהבים – הרי שנביא ערך לעולם.
"היה מנהל שהתחלנו אתו תהליך. המנהל שמעליו אמר שהוא מאוד טוב במשהו מסוים אבל יש משהו אחד שהוא פחות טוב בו ועל זה עלינו לעבוד.
"ככל שחלף הזמן הבנתי שהדבר שהוא מאוד טוב בו כגון אסטרטגיה ותכנון – יתפספס לנו אם נעבוד אתו על הדברים עליהם ביקש המנהל. הבאנו עובד נוסף תחתיו והבנו כמה הוא מוכשר דווקא במה שהוא עושה. זה שהשקענו דווקא בדברים שהוא טוב בהם ואוהב אותם – גרם לו להצליח ולהצעיד את החברה קדימה".