לאחרונה, דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על כמה שהחופשה בת השבוע שתכננתי לשבוע הקרוב, עוזרת לי להרגיש טוב יותר - כשהיא, בחביבות, שאלה: "החופשה תהיה נהדרת, אבל מה התוכניות שלך לחזרה?".
"מה זאת אומרת? ללכת לעבודה ולבכות על מר גורלי", תהיתי. והיא מיד הסבירה שכדי למקסם את ההשפעה של הפגרה שלי, אני צריכה לקחת "יום חיץ" (buffer day).
במה דברים אמורים? ובכן, יום חיץ = במקום להגביל את התענוג מהטיול שלכם לעת בה אתם נוסעים מחוץ לעיר (או המדינה), תכננו תמיד (אבל תמיד) יום חופשה נוסף כבונוס, להתאקלמות אחריה. במילים אחרות, זו הזדמנות לפרוק את המזוודות, לעשות כביסה ופשוט להתאפס.
למה זה הכרחי? בהנחה שאתם כמוני, שואפים למקסם את הזמן שלכם מחוץ לבית - בטיול האחרון לפריז טסתי הביתה, נחתי בשעת לילה מאוחרת ואז התעוררתי וצללתי חזרה לתוך הלחצים והדרישות של הקריירה והחיים שלי מוקדם מאוד למחרת - האם זה יעיל? כן. אך באותה נשימה, האם זה מזיק ליתרונות בריאות הנפש שהושגו בברייק שלקחתי? כן כן.
אחרי הכל, לנסיעות עצמן מתלווה מתח לוגיסטי מסוים - אתם מחליפים סביבה וחיים מתוך מזוודה - לא קל. ולכן יום חיץ מייצר הפרדה כלשהי ונותן לכם את המרחב לספוג ולהפנים את הרוגע והשמחה שחוויתם עקב שהותכם מחוץ לבית ולהחזיר אתכם למסלול בנחת, בלי לחץ.
כמובן, לא תמיד ניתן לאמץ יום חיץ בגלל אילוצים, משאבים מוגבלים, דרישות עבודה ועוד. במידה וכך, אתם עדיין יכולים לנקוט באסטרטגיית חיץ מסוימת - לדאוג שיהיה לכם בוקר נטול פגישות ביום שאחרי הנחיתה, למשל.
בשורה התחתונה: עשו כמיטב יכולתכם לרפד את החופש שלכם, כך שבאמת תקצרו את הפירות של ההפוגה ותהפכו את השיבה לשגרה לפחות מל(חיצ)ה.