אחת מהכתבות של האתר "פיור וואו" משתפת בטיפול פסיכולוגי שעברה ומהו השיעור החשוב ביותר שלקחה איתה לחיים שאחרי:
כשאמי נפטרה לפתע פתאום לפני שבע שנים, חוויתי את כל סימני האבל הרגילים שקראתם עליהם בספרים (מעבר לעובדה שזה הרבה יותר כואב כי זה בעצם קורה לכם). היו לילות ללא שינה, פרצי בכי היסטריים, רגשות של כעס כשאנשים לא דיברו עליה ("כבר שכחו?") וכשכן דיברו ("הם לא הכירו אותה כמוני. באיזו זכות?").
אבל, לאחר שהתסמינים הגרועים ביותר שככו ואני נשארתי עם (בעיקר) כאב לב עמום, קרה משהו חדש. גופי התחיל להתפרק פיזית בהתפרצויות זועמות, שאף רופא (וראיתי יותר מתריסר) לא הצליח לרפא. אז, בהמלצת חברה, החלטתי לנסות טיפול נפשי.
וזה באמת היה מדהים. זה לא החזיר לי את אמא שלי או גרם לי להפטר מהפריחה על עורי, כמובן, אבל זה עזר וזה משהו שאני ממליצה בחום עבור אנשים המתמודדים עם צער, ובכלל. פגשתי את המטפלת שלי במשך כמעט שנתיים לפני שעברתי לעיר חדשה, שם, אחרי כ-18 חודשים וכמה מפגשים משפחתיים מכאיבים, מצאתי אחת אחרת.
המטפלת האחרונה שלי היתה החביבה עלי ביותר - אישה רכה ונעימה, שהיתה אובססיבית לאיכות האוויר במשרדה. דיברנו עליי רוב הזמן (היי, בשביל זה שילמתי לה), אבל השיחות שלנו יכלו לנוע בקלות לנושאים אחרים כמו פוליטיקה או נסיעות ובאופן תדיר ציפיתי לפגישות שלנו (וזה בהחלט לא תמיד המקרה, כשמדובר בעבודה הקשה של הטיפול).
אחרי כמה חודשים, החלטנו להפריד את דרכינו. אבל לעתים קרובות אני חוזרת על המפגשים במוחי כדי לעזור לעצמי לנווט בכל נושא עכשווי איתו אני מתמודדת ויש גם ביטוי אחד שאני חוזרת אליו (ועליו) שוב ושוב.
לדוגמא, דיברנו על בן משפחה קשה שרציתי שיהיה יותר מתחשב ואכפתי ואז המטפלת שלי השליכה את פצצת האמת הגדולה הזאת: "זה יהיה נחמד, אבל זה לא הכרחי".
רגע לפני שעמדתי למחות ולטעון שלמעשה, זה כן הכרחי שהאדם הזה יתנהג טוב יותר, הבנתי שהיא צודקת. עם משפט אחד בסגנון זה, היא הזכירה לי שיש לי מערכת תמיכה שאינה כרוכה בבן משפחה אחד בלבד וכי יש לי המון מערכות יחסים חמות, אוהבות ומצליחות שממלאות את צרכיי.
זה טריק שאני מנצלת בכל פעם שאני אובססיבית לגבי משהו (או מישהו) ואני מנסה לא להיות, ללא הצלחה. "זה יהיה נחמד אם [השלימו כל נושא שמטריד אתכם], אבל זה לא הכרחי". אני אפילו נוהגת להשתמש בו עבור בעיות לא פסיכולוגיות. בטח, זה יהיה נהדר אם אוכל להרשות לעצמי לרכוש את התיק היוקרתי הזה, אבל זה לא חיוני.
כמובן, זה לא חל על הכל. יש פעמים שאנשים עלולים לפגוע בכם וזה לא יהיה נחמד אם הם יפעלו אחרת - זה צורך מכריע (למשל, עמית שפגע בכם בעבודה או עם בן זוג הנוהג בכם בחוסר כבוד). אבל עבור מספר מפתיע של מצבים, זה ביטוי שפשוט לימד אותי איך לספור ולהודות על היתרונות בחיים, לשחרר את הדברים שאני לא יכולה לשלוט בהם בסופו של דבר ולהיות קצת יותר מאושרת. וזה דבר שאני יודעת שאמי היתה גאה בו.