מסתבר ש-"מטעויות לומדים" הוא לא רק משפט עידוד קלישאתי, אלא תיאוריה מבוססת הוכחות מדעיות: חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס לרפואה בבולטימור טוענים כי גילו מדוע אנשים לומדים לבצע משימה טוב יותר, לאחר שטעו בביצוע המשימה בפעמים הקודמות. הממצאים שהתפרסמו במגזין Science Express, קובעים כי זיכרון הטעות, מסייע להאצת תהליך הלמידה.
החוקרים שמו לב כי כאשר אנשים ביצעו משימה - כמו פתיחת דלת - המוח שלהם ערך השוואות בין איך הדלת נפתחה בפועל, לאיך שהם ציפו שהדלת תיפתח. המוח מחשב יחד את המידע כך שבפעם הבאה שהוא יפתח את הדלת, הביצועים שלו ישתפרו.
השם המדעי לטעויות הקטנות שמתרחשות כתוצאה מההבדלים בין הדרך בה מתבצעת המשימה לדרך בה המוח צופה שהיא תתבצע, הוא "טעויות חיזוי", שבאופן לא מודע, מלמדות אותנו הרבה.
הניסוי בו השתמשו החוקרים כלל קונסולת מחשב, מעין ג'ויסטיק, וזוג נקודות על מסך. המשתתפים התבקשו להנחות את הנקודה הכחולה לנקודה האדומה, אך הם לא יכלו לראות את הקונסולה שבידיהם. כמו כן, החוקרים יכלו להתערב ולתכנת בעצמם את תנועותיה של הנקודה הכחולה.
כדי להתגבר על התערבות החוקרים, המשתתפים למדו כיצד להתאים את עצמם לתזוזות המכוונות. בדרך כלל, לאחר כמה ניסיונות, הצליחו המשתתפים להוביל בהצלחה את הנקודה הכחולה ליעד - הנקודה האדומה.
לפי נתוני המחקר, כאשר החוקרים גרמו לטעויות קטנות, אך עקביות, המשתתפים הצליחו ללמוד אותן, להיערך בהתאם ולהגיב להן במהירות גדולה יותר, לעומת "טעויות" מכוונות שהיו גדולות יותר ופתאומיות.
פרופסור רזא שדמר מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטה, אומרת כי למעשה מדובר בשני תהליכים שקורים במוח בו זמנית: אחד, הלמידה של "הפקודה המוטורית" והשני, מבקר (מלשון ביקורת) את אותה למידה.
מה שעשוי להסביר בהמשך המחקר, את אסטרטגיות שיקום התנועה אצל פגועי שבץ ואנשים הסובלים מפגיעות נוירו-מוטוריות אחרות, כך לפי פרופסור דאופן צ'ן, מנהל תכנית במכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ.
בשלב הבא, מתכוונים החוקרים לבחון איזה חלק במוח אחראי על קבלת הפקודה, ואיזה בתפקיד "המבקר".