כל המחקרים והנתונים הסטטיסטיים מצביעים באופן חד-משמעי שאחוז האנשים המאושרים בין אלה שיכולים להפגין הישגים גשמיים מרשימים הוא נמוך בהרבה מהמצופה. ההפך הוא הנכון. אנשים מפורסמים, אנשים בתפקידים בכירים, אנשים ללא זכר לבעיות כלכליות הם גם אלה שצורכים את האחוז הניכר ביותר של כדורים נגד דיכאון. וזה קורה לא רק בפסגה. האנשים שרכשו את דירת חלומותיהם או הגיעו לתפקיד הנחשק, גם הם מתקשים להעיד על אושר שבא בעקבות ההישגים. ואילו רמת החרדה עולה, ולעיתים אפילו בצורה דרסטית ביותר.
לכאורה זה נראה פשוט לא הגיוני. אנשים מתאמצים, משקיעים, טורחים ובסוף לא נהנים מהתוצאות? התשובה כמובן לא פשוטה כל כך. האנשים אכן נהנים מאוד מההישגים שלהם, גם זה הרי חלק מהטבע שלנו: לשאוף להישגים ולשמוח כשהמאמץ מניב פרי. מה שקורה הוא שלעיתים קרובות מדי הפחד לאבד את ההישג גובר בצורה משמעותית על העונג מההישג עצמו. בן אדם שהצליח להתקבל לתפקיד בכיר פוחד כל כך מהפיטורים שכבר לא מסוגל ליהנות מהתפקיד המיוחל. בן אדם שהגיע לרמה כלכלית טובה חושש כל כך מהפסדים ומפשיטת רגל שכבר לא נותר לו פנאי לחשוב על הצד הטוב של המצב שלו.
הפסיכולוגיה מנסה למצוא עבורנו פתרון למצב הפרדוקסאלי הזה. לרוב ההמלצה היא ליהנות מהדרך ולא מהתוצאה, וזה כביכול הדבר הקשה שעלינו ללמוד לעשות. אבל במבחן המציאות אנו רואים שהיכולת ליהנות מהתוצאה בלי להרעיל את התחושה הטובה בפחדים וחששות היא משימה הרבה יותר קשה מאשר ההנאה מהדרך אל הפסגה. דווקא כשהמטרה היא כל כך גדולה ורחוקה הרבה יותר קל לשמוח מהישגי ביניים, מאשר מההגעה אל היעד עצמו. וזה נכון גם לגבי מטרות גדולות ורציניות, וגם לגבי דברים קטנים ונחמדים. גם אישה שהתחילה במסלול ההרזיה שמחה יותר מחצי קילו שהיא מצליחה לאבד בדרך, מאשר ממשקל היעד, בו היא מתחילה לחשוש מעליה חוזת, במשקל ופוחדת מהקלוריות כאילו היו אויביה האישיים. בן אדם שחולם על מיליונים ייהנה הרבה יותר מהרווחים הראשונים שלו בבורסה מאשר מתיק ההשקעות המרשים, אותו הוא יפחד פחד מוות לאבד.
הפתרון המתבקש האומר להתמקד בהישגים רוחניים אותם אף אחד לא יוכל לגזול מאתנו, אף שהוא נכון, הוא לא תמיד מעשי כל כך. מעט אנשים מסוגלים להתרכז בפן הרוחני ולהתייחס באדישות לפן החומרי. אף שניתן רק להעריץ את האנשים המעטים האלה על הגישה הבריאה להישגים בעולם הזה, אלה שלא מצליחים להגיע לרמה רוחנית גבוהה מספיק, צריכים למצוא דרך ליהנות מפרי עבודתם הקשה בעולם הזה. והדרך היא כמובן לא שיטה חדשנית לשימור העושר, אלא הדרך הנכונה ליהנות ממנו.
ואם נסתכל על האנשים שלמדו לעשות זאת, נראה שהם לרגע לא שכחו מה הם בעצם רצו לעשות כשיגיעו אל הפסגה המיוחלת. והם מנהלים אנשים בלי לנסות להתחנף אליהם ולשמור על התפקיד, הם אוכלים אוכל טעים בלי לפחד לחצות את הקו האדום של המשקל המותר, הם נהנים מהפעילות בבורסה בלי לבדוק כל שניה כיצד זה השפיע על תיק ההשקעות וכו' וכו'. במילים אחרות, הם משקיעים את רוב המאמץ שלהם במימוש החלום ההתחלתי שלהם ולא בניסיון לשמר את החלום הזה. כי כפי שמזכירים לנו אנשים שיודעים להתעלם מהמירוץ הגשמי הזה, גם במקרה הטוב ביותר יש לנו בסך הכול כמה עשרות שנים בהם נוכל לשמר את כל ההישגים האלה...