הנהגה עתיקה ומיוחדת התקיימה בישיבות הקדושות מדורי דורות – מינוי "רב של פורים" לכבוד יום הפורים. תפקידו המרכזי היה לשאת דרשות הקשורות ליום החג, אך בתנאים מפתיעים – אסור היה לדרוש דברי אמת! הפלפול כולל של הבל, ללא שמץ של כוונה אמיתית. כך נולדה מסורת משעשעת של "פורים תורה", פלפולים היתוליים שנותרו חקוקים בספרים, וחלקם מובאים כאן.
הגאון הקדוש, רבינו החיד"א זי"ע, שנדד בארצות רבות בשליחותו למען עניי ארץ ישראל, הזדמן בימי הפורים לביתו של רבי שאול, רבה של אמסטרדם זי"ע, שם היה נוכח במעמד המיוחד של "רב של פורים". אמנם החיד"א לא היה רגיל בדרשות מהסוג הזה, אך המעמד הותיר עליו רושם כה עז, עד שתיעד את חוויותיו ואת אווירת החג בכתב ידו, בספרו "מעגל טוב".
...אחר ערבית באנו לביתו, ומצאנו שם שלחן ועליו בנין כשתי אמות דמות חצר המלך, ומרדכי יושב בשער המלך בלבוש פרסי, וכילה ובירה ובה אסתר על המיטה ואחשוורוש והמן נופל. וחוץ לבירה זו מצד אחד ברחוב המן תלוי, ומסביב כל הבנין בעלי מלחמות מקיפין וכמה ציורים נאים למראה בגוונים שונים וכל זה עשו מסוקאר (סוכר) לבד בחכמה גדולה ושוה זה כעשרים סיקני לרוב המלאכה.
וכמדומה שזהו דורון ששלחו להרב איזה קצינים. וכל השולחן מלא ממגדים, פרות כברייתן וגבינה וכתוב בה כשר לפסח ודוגמת קישואין בחומץ הכל עשוי מסוקאר. באופן שהיה שולחן מלכים. והתחילו לבא למדנים וחשובים והיה הרב מדבר ד"ת וגם אני הצעיר דברתי אשר חנן אלקים את עבדו. ובאו מיני זמר ואמר הרב שהם נבל וכינור ממש. ועמד בתוך זה אחד הריקים ועשה דמות דרוש.
ועשה דברים בלה"ק בחרוז מלוכלך. ואחר זה אמר שהש"ס מקשה (קידושין ל"ט) כתיב כבד את אביך למען יאריכון ימיך ובשלוח הקן כתוב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה.
והש"ס מתרץ אבל לו נראה לתרץ את קושית הש"ס דגבי כיבוד ואם כתיב על האדמה ולכן זה שעלה בסולם ולא היה על האדמה נפל ומת.
ובגמ' חולין (יא ע"ב) מנא לן דאזלינן בתר רובא. קשה מאי בעי והלא תלו עשרת בני המן ומאן יאמר שהם בניו, אלא דאזלינן בתר רובא.
ותירץ דכתיב יעשו עץ גבוה חמישים אמה. ודומה לתיבת נח שהיה בה חמישים אמה ומה תיבת נח לא קלטה אלא מי שעשה עבירה, אף העץ הזה לא קלט מי שעבר עבירה וכ"ש ממזר וא"כ אין ראיה דאזלינן בתר רובא דעלמא. וכיוצא ממילי דכדי והכל שוחקים.
ולמדן אחד שם דרך שחוק: אשר הכין לו תנא לו הכין (עיין מגילה ט"ז ע"א) האמת שכך היה. אבל בשעה שחשב המן מה סימנים יש דלו הכין.
ואמר דבשמעתתא דהכנה ריש ביצה פירש"י דסעודת שבת דחשיבא בעיא הכנה אך סעודת חול דלא חשיבא לא בעיא הכנה. והנה המן היה מרדכי בזוי בעיניו כמו שאמר הכתוב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וא"כ אם הוא בזוי פשוט דלא בעיא הכנה דאפילו סעודת חול דאינה בזויה כל שאיננה חשובה לא בעיא הכנה. ומת"ל אשר הכין לו אלא ודאי לו הכין שהוא היה חשוב מאוד משנה למלך ובעי הכנה וא"כ לו הכין....