בגמרא מגילה שנינו - אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה -בעשרה, (ה.). וברש"י בארבעה עשר, מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפילו ביחיד, דהכל קורין בו, ואיכא פרסום נס. שלא בזמנה - כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בעשרה, דבעינן פרסום ניסא.
ובפוסקים דנו לגבי פורים המשולש אם נחשב בזמנה, ובמשנה ברורה (סימן תרצ ס"ק סא) כתב שבט"ו שחל בשבת שקוראין המוקפין בי"ד מיקרי 'שלא בזמנה', וחייבין לקבץ עשרה, וכתב דאי ליכא עשרה לא יברכו עליה. ובשער הציון כתב שכן מוכח מדברי הגמרא דזהו גם כן בכלל שלא בזמנה, אף שכולם קוראים אז.
(ובדברי רש"י לכאורה מדוייק דלא כדברי המ"ב, שכתב שהטעם כיון שהכל קוראין בו, ונקראה 'בזמנה' - ובמ"ב חש לזה וכתב דלא פלוג רבנן, ותיקנו דניבעי עשרה כל היכי שאינו בזמנה.)
זמנה ביום ו'
ועיין בחזו"א (או"ח סימן קנה סק"ב) שכתב כמה סניפין להקל בזה, בצירוף שיטות הראשונים שאחר שכבר קראו את המגילה בעיר בציבור, כבר יכולים לצאת ידי חובת הקריאה גם ביחיד. ועוד כתב דאפשר שהגמרא מיירי דווקא לפרזים שמקדימין לי"ג דמיקרי שלא בזמנה, אבל כשהמוקפין קוראין בי"ד מיחשב בזמנה, דהרי י"ד הוא זמנה בכל העולם.
ודייק כן מלשון הרמב"ם שכתב 'וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם ארבעה עשר אין קוראין אותה בפחות מעשרה', דמשמע דמוקפין הקוראין בי"ד לא בעי עשרה.
נעשה בר-מצווה בפורים המשולש
חידוש גדול כתב בתורת חיים מהגרי"ח זונפלד זצ"ל - קטן שנעשה בר מצוה בשבת פורים המשולש, צריך לקרוא את המגילה בשבת.
ובהערות שם כתב לבאר: כיון שחיובו בערב שבת היה רק מצד חינוך ובשבת חייב מצד עצמו שהרי עיקר זמן קריאת המגילה הוא בשבת, ורק משום גזירת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר תיקנו חכמים שלאחר כנסת הגדולה לקרותה בי"ד, ונידון דידן דהוי מילתא שלא שכיחא לא גזרו בזה רבנן. (כמו כלי מילה בשבת ועוד) וכן דעת החשק שלמה ועוד.
עוד כתבו לדון האם הקריאה שלא בזמנה היא מדברי קבלה או שמא רק מדרבנן ויש בכך אריכות דברים ואכן מקומם.
אבל מרבית הפוסקים כתבו שאין בשום אופן לקרוא את המגילה בשבת. וכן עמא דבר.