הרב הגדול, איש החסד והמעשה, רבי יצחק פראג אופלטקה זצ"ל (תק"פ, 1820 – י"א שבט, תר"ס, 1900), היה מדמויות המופת של ירושלים הישנה. בצעירותו עלה לגדולה בישיבתו של החתם סופר בפרסבורג, שם רבו העניק לו את הכינוי החביב "ר' איציקל פראג". החתם סופר זרע בליבו אהבת ציון ודחף אותו לעלות לארץ ישראל.
בשנת תקצ"ח (1838), הגשים את חלומו ועלה לירושלים. הוא התקבל בשמחה על ידי רבי ברוך עייאש, אשר פתח בפניו את ביתו. במהרה התערה הרב אופלטקה בחברה הספרדית, אימץ את מנהגיהם ואת שפתם, הלא היא הלאדינו. לימים, נשא לאישה את בתו של הרב יעקב משה עייאש.
מסופר עליו כי מעולם לא עזב את ירושלים, אפילו לא בשליחות. הוא הקדיש את חייו לעזרת הקהילה, עסק בריפוי חולים בגופם ובנפשם, ואף השתמש בהיפנוזה ככלי טיפולי. כמו כן, היה שותף פעיל ביסוד כולל אונגארן שומרי החומות בשנת תרכ"ב.
לאחר מגפת החולירע שפקדה את ירושלים בשנת תרכ"ו, והותירה אחריה יתומים רבים, יזם הרב אופלטקה, בסיועו הנדיב של יוסף בלומנטל מפריז, את הקמת התלמוד-תורה "דורש ציון" בשנת תרכ"ו.
תכליתו הנעלה של הת"ת הייתה לשמש מוסד חינוכי משותף לבני אשכנז ובני ספרד, בו יוכלו התלמידים לרכוש תורה וחכמה, לצד מלאכה ודעת, אשר יכשירו אותם לחיים ולפרנסה. בין המקצועות שנלמדו במוסד, ניתן למנות את לימודי הקודש, עברית, כתיבה, חשבון, וטורקית, וכן את השפה הערבית, אשר נחשבה אז לשפת המדינה. בתלמוד-תורה פעלו חמש כיתות בשפת הלאדינו וכיתה אחת בשפה הערבית.
בשנת תרע"ב (1912), עבר המוסד למשכן חדש ברחוב יפו, ובשנת תרפ"ט (1929) עבר לשכונת זיכרון משה. בשנת 1951, הפך בית הספר לבית ספר ממלכתי-דתי. כיום, משמש המבנה ישיבה.
הרב אופלטקה נפטר בירושלים בי"א בשבט תר"ס, ונטמן בחלקה הספרדית שבהר הזיתים. זכרונו מונצח בעיר ירושלים ברחוב הנושא את שמו. הוא הותיר אחריו דור ישרים מבורך, ביניהם הרב רחמים יוסף חיים והרב אברהם.