רבי ישראל אבוחצירא, הידוע בכינויו הבאבא סאלי, נולד בא' בתשרי ה'תר"ן, בעיר ריסאני שבמחוז תאפילאלת במרוקו. משפחת אבוחצירא הייתה משפחה של רבנים, מקובלים ובעלי מופתים. אביו היה הרב מסעוד אבוחצירא, בנו של הרב יעקב אבוחצירא, בעל ה'אביר יעקב'.
מגיל צעיר, הבאבא סאלי התנהג בסיגופים, למד בתענית דיבור עשרים שעות ביממה ויותר, צם תענית רצופה ממוצאי שבת עד כניסת השבת, וטבל במקוואות גם במים קפואים. הוא גם נדר שלא לאכול בשר במשך חמישים שנה.
בי"ב באייר ה'תרס"ח נפטר אביו, רבי מסעוד, ובנו הבכור רבי דוד מילא את מקומו. לאחר פחות משנה, חילק רבי דוד את סמכויותיו, ובגיל 18 התמנה הבאבא סאלי לראש הישיבה בריסאני.
בשנת ה'תר"פ (1919), בעקבות קרבות בין התושבים לכובשים הצרפתיים, נרצח אחיו, רבי דוד, והבאבא סאלי ואחיו רבי יצחק ברחו לעיירה בודניב, שם הקימו מחדש את הישיבה. באותו זמן, התמנה הבאבא סאלי לרב של מחוז תפילאלת.
בשנת ה'תרפ"ב (1922) נסע לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים בית אל. לאחר זמן מה, חזר לבודניב בהוראת רבו, הרב משה תורג'מן. בשנת ה'תרצ"ג (1933) נסע שוב לארץ ישראל והתגורר בירושלים, שם למד בישיבת פורת יוסף, ושוב חזר בהוראת רבו.
בשנת ה'ת"ש (1939), נקרא לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני.
הבאבא סאלי עלה לארץ ישראל בשנת ה'תשי"א (1951) עם אשתו וילדיו. הם גרו בירושלים, אך עברו לאחר מכן לצרפת, תוניסיה ולבסוף חזרו למרוקו. לאחר מכן חזר לישראל בשנת ה'תשכ"ד (1964), וגר ביבנה, אשקלון ולבסוף בנתיבות משנת ה'תש"ל (1970). כמו בגולה כך בארץ ישראל הוא נודע כמלומד בניסים וכבעל מופתים, ורבים נהרו אליו לקבלת ברכה.
פירוש השם ה"בבא סאלי" הוא: האב המתפלל. אכן היה אבי התפילה של עם ישראל, ובכל שנות חייו מסר עצמו עבור עם קודש, כאב את כאבם ובכל צרתם לו צר. מכל שכבות הציבור נהרו אליו לאלפים ורבבות, את כולם קיבל בסבר פנים יפות, הקרין מלוא אהבתו לכל אחד אחד, שפע ברכות וישועות הוריק עליהם מעמקי ליבו וברכותיו הקדושות לא שבו ריקם, תמך באביונים ובאלמנות, חיתן יתומים ויתומות, לכולם היה כמו אב אוהב.
בשנותיו האחרונות, הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר.
רבי ישראל אבוחצירא נפטר בנתיבות בד' בשבט ה'תשמ"ד (8 בינואר 1984) ונטמן באותו יום בבית העלמין העירוני. על שמו נקראו רחובות, בתי כנסת ושכונות בערים שונות בישראל. קברו בנתיבות הפך למקום עלייה לרגל, ובכל שנה מתקיימת הילולה המונית ביום פטירתו.
עובדות והנהגות קודש
א.
ברצוני לספר כי בשנה האחרונה לחייו של רבי מסעוד מלול זצ"ל, [שהוא היה איש אמונו הקרוב ביותר של בבא סאלי זיע"א], זכיתי לשהות עמו בסעודה של מצוה, ובקשתי ממנו לספר לי עובדא לחיזוק מבבא סאלי זיע"א, ואמר שפעם אחת ישב בבא סאלי בסעודת חתן וכלה, והיה שם בדחן שהוזמן לשמח החתן והכלה בדברים, וכשפתח פיו גלש ולא שם לב לכבודו של בבא סאלי, ואז אמר, בואו ונתפלל כולנו שסידנא יחזור בתשובה שלמה, ומיד קמו עליו כל המסובין להודפו ולמחות על דבריו השפלים, ובבא סאלי קם ועצר את כולם, באומרו, הלא הוא מבקש ממכם לברך אותי בדבר שאני זקוק לו, ולמה לא תעשו בעבורי דבר כל כך טוב. (מפי הרה קוק שליט"א מטבריה)
ב.
ויש לנו השבוע הזה ביום ד' שבט הילולא של בבא סאלי. הבבא סאלי היה לו כח עצום בתפלה בלי קמיעות. היה אומר עליו רבי מרדכי שרעבי: מה שאנחנו עושים על ידי תפילות רבות, התפלה שלו הולכת ומגרשת את כל החיצונים. הולכת ישר. והוא היה עושה מופתים גדולים מאד, שמענו על כמה מופתים שהוא עשה. היה אחד תלמיד חכם שמו רבי חיים פרץ, שאחותו (שמה פאלו) אז עדיין לא נישאה. והוא רצה לדעת למה היא לא נישאה, אז הוא בא ושאל אותי: תגיד לי, מה אומר בבא סאלי, היא תתחתן או לא תתחתן? אמרתי לו: אני יודע? לא שואלים אותו ככה. תאמר לו: תן לה ברכה שתתחתן, עשה ככה והכל היה בסדר. (עלון בית נאמן הרב מאזוז שלט"א)
ג.
אין מים אלא תורה: המשנה בברכות פרק כיצד מברכין (מז ע"א) - השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו. הסביר אדמו"ר בדרך צחות - השותה מים - אין מים אלא תורה כמו שאומרים על הפסוק הוי כל צמא לכו למים - אין מים אלא תורה, כי התורה נמשלה למים. וחז"ל בפרקי אבות מדברים על למוד התורה בלשון של שתיה בצמא, כמו שאמרו והוי שותה בצמא את דבריהם.
ולפי זה יהיה פירוש המשנה, השותה מים לצמאו, כלומר הלומד תורה מתוך חשק רב, כאילו הוא צמא, ומבקש לרוות את צמאונו. אם הוא מתמיד בכך תמיד, כי כמו שאי אפשר לעמוד הרבה זמן בלי מים, כך הוא לא שוהה זמן רב בלי תורה, אזי מתקיים בו "מברך שהכל נהיה בדברו" כשהוא מברך את מבקשי ברכתו הקב"ה מקיים את דבריו. (מאור ישראל)