רבי שמעון יהודה הכהן שקופ זצ"ל, ראש ישיבת שער התורה בגרודנה, עומד כעמוד התורה בנוף היהדות שלפני השואה, וכאחד מגדולי הדור בליטא, הן בשל דרך לימודו הייחודית, הן בשל חיבוריו פורצי הדרך.
נולד בשנת תר"כ (1860) בעיירה טורעץ, ‘רבי שמעון’ הצעיר טיפס את צעדיו הראשונים בעולם התורה בישיבות מיר וולוז'ין. שם, כנער צעיר, זכה לשבת על ברכי הגדולה, ללמוד תורה מפיהם של ענקי רוח כמו רבי חיים סולובייצ'יק, מגדולי הדור. לאחר מכן, בישיבת טלז, פיתח את שיטתו הייחודית בלימוד, שיטת "דרך טלז", שדגלה בניתוח לוגי-משפטי של עקרונות ההלכה ופחות בפלפול מקומי.
נהוג לומר שרבי שמעון שקופ העביר את מרכז הכובד בלימוד ההלכה מהפן הפוזיטיבי, אל הפן הנורמטיבי, מה"מה" אל ה"למה". הוא חיפש את היסודות הלוגיים שמאחורי ההלכות ואת הקשרים העמוקים ביניהן. גישה זו הפכה אותו למנהיג רוחני עבור רבים, אך גם עוררה התנגדות מקרב חכמים אחרים.
בשנת תרפ"ח (1928) ראה אור ספרו הגדול "שערי ישר", חיבור מונומנטלי הדן בדיני ספקות, רוב וחזקה ועדות. הספר נחשב עד היום לאחד מפסגות היצירה ההלכתית של הדור. בנוסף לו, חיבר רבי שמעון חידושים רבים על מסכתות בבא מציעא, בבא בתרא, נדרים, גיטין, קדושין, יבמות וכתובות. שיעוריו הנלהבים, שניתנו בישיבות שבהן לימד, נכתבו ונערכו על ידי תלמידיו המסורים ומופצים עד היום בעולם הישיבות.
רבי שמעון שקופ הלך לעולמו בגיל 80, בט' בחשוון ת"ש (1939), בגרודנה, העיר שהייתה לו לבית רוחני. אך מורשתו הרוחנית נותרה ודבריו העמוקים מסעירים עד להיום את בתי המדרש היכלי הישיבות, גדולי תורה רבים נחשבים לתלמידיו ושואבים השראה מדרכו הייחודית, ביניהם הרב אלחנן וסרמן, הרב חיים שמואלביץ, הרב איסר יהודה אונטרמן והרב שמואל רוזובסקי.
קדושה = אהבה
"קדושים תהיו". רבי שמעון בהקדמה לספרו שערי יושר מציע לפרש את הציווי של הקדושה לא כפרישות והתנזרות, כפי שעושים פרשנים אחרים, הוא רואה בה קריאה לפעולה, להטבה מתמדת עם הזולת. הוא טוען שצלם אלוהים, השוכן באדם, מתבטא דווקא ברצון להיטיב עם הזולת, ובכך האדם הולך בדרכיו של הקב"ה " צלם אלוקים שבאדם היא אותה נקדות השקה בין האדם לבין יוצרו שכל מעשיו של ה’ נועדו להיטיב עם בריאתו.
רבי שמעון מסביר שההבדל בין קדושת הקב"ה לקדושת האדם נעוץ בכך שאהבת ה’ היא טהורה ונעדרת נגיעות או מנעים כאלה ואחרים חלילה, בעוד שאדם, מטבעו, מונע גם על ידי אהבה עצמית. עם זאת, הוא טוען ששני סוגי האהבה, אהבת האדם את עצמו ואהבתו את הזולת, אינם סותרים, אלא יכולים להתקיים יחדיו. וכדי להגיע לדרגה זו, על האדם להעמיק בהבנת מהותו.
רבי שקופ מחלק את בני האדם לשלוש דרגות: אלו המזהים עצמם רק עם גופם החומרי, אלו המזהים עצמם כחלק מעם ישראל, ודרגת "האיש השלם" הרואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהבריאה כולה. רק האדם המגיע לדרגה השלישית, "האיש השלם", מצליח לאחד את אהבת עצמו עם אהבת הזולת, שכן הוא מבין שכולנו חלק ממערכת אחת גדולה. או במילים אחרות קדושים תהיו – מטיבים תהוי