שריקה היא פעולה שגרתית עבור רבים, אך מסתבר שישנם כאלה הרואים בה סכנה של ממש. מקורה של האמונה ששריקה מזיקה אינו ברור, ומקורות הלכתיים רבים, ביניהם שו"ת רבבות אפרים ושו"ת לדופקי בתשובה, לא מצאו סימוכין לאיסור זה.
עם זאת, האמונה נפוצה מאוד. בספרו "מנהגי אבותינו" מציין הרב כהן ששמע על כך מזקני הדור. מקור אפשרי, אם כי עקיף, נמצא בפירושו של רס"ג לספר ויקרא. רס"ג טוען כי בעלי ה"אוב" נהגו לשרוק כדי להתחבר לשד ולקבל ממנו מידע על העתיד.
מעניין לציין כי קיים איסור דומה בנוגע לכיבוי נר בפיו. מקורות רבים, ביניהם "מנורת המאור" ו"שבט מוסר", אוסרים על כך, בטענה שהדבר עלול לגרום נזק. ההסבר המקובל לאיסור זה הוא שצליל נשיפת האוויר בעת כיבוי הנר דומה לשם של מלאך מזיק, ועל כן עלולה להוות קריאה אליו.
אם כן, ניתן לטעון כי אותו היגיון תקף גם לגבי שריקה. אמנם מקור ישיר לאיסור לא נמצא, אך עצם קיומה של האמונה והתפשטותה בקרב הציבור, הופכים אותה למשמעותית.
חשוב להדגיש כי גם ללא מקור מובהק, שמועה על סכנה, אפילו אם היא בטעות, עלולה להפוך למסוכנת במציאות. ספר חסידים מסביר שתפיסה של דבר מסוים כמסוכן, גם אם בטעות, עלולה לגרום לו להיות כזה, משום ש"לשון בני אדם ועינם מזקת".
בספרי המלקטים יש שציינו לדברי הרמ"ק בספר אלימה (פי”ז) שכתב: שר"ק ה’ ודאי יש בה דין לשרוק ולחרוק שן, והיא משרקה משרקת הדינים ודאי. וכן במגיד מישרים (פרשת אחרי) שכת: ממשרקה כמו שריקות עדרים רמיז לתוקפא דדינא
שריקה: בין קדושה לגאולה
השריקה, פעולה פשוטה לכאורה, מקבלת משמעות עמוקה בחסידות חב"ד, מקושרת לעבודת ה', ואף מהווה סמל אפשרי לגאולה.
הרבי מליובאוויטש, נהג לעודד שריקה בהתוועדויות, ואף שרק בעצמו. את השריקה ביצע בדרך כלל ר' מאיר ניסים אבוחצירא, שכונה "השורק של הרבי". בהתוועדות א' דראש חודש חשוון תשל"ו, החל הרבי לשרוק ואף הורה לכל הקהל לשרוק. תמונת הרבי שורק פורסמה בעיתון "אלגמיינר ז'ורנאל", והיו חסידי חב"ד שהתביישו בפירסום התמונה, בטענה שאין זה "כבוד ליובאוויטש", ואף שלחו תגובות נזעמות למערכת העיתון. מעשה השריקה עורר מחלוקת בקרב חלק מחסידי חב"ד, שטענו כי הדבר אינו מכבד את תנועת חב"ד.
בתגובה למחלוקת, הרבי הסביר את משמעות השריקה ובהתוועדות פורים תשל"ו. הוא ציין שיש לשריקה מקורות בתנ"ך ובגמרא, והיא יכולה לעורר חיות בענייני יהדות.
מיד כשהתפשטה השמועה על דבר השריקות - הסתובבו אובדי-עצות והחלו להתלחש זה עם זה: איי! מה עושים? היה כאן כשלון... הורו לשרוק, ופלוני בן פלוני הולך ומרעיש ששריקות הם ענין השייך, להבדיל, ל"שייגעץ" ברוסיה (כביכול) - ואילו כאן שרקו בפומבי, ולא עוד אלא שהורו גם לאחרים לשרוק... (מתוך השיחה)
הרבי הסביר שהקב"ה עצמו ישרוק כדי לקבץ את בני ישראל בזמן הגאולה. הוא הסתמך על פסוק בישעיהו: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק". וברש"י אשרקה להם - כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך: ואקבצם - לעת הקץ לעתיד.
עוד הדגיש הרבי, שאין הכוונה לחקות את הקב"ה חלילה. הוא הביא דוגמא מהגמרא: שבה שריקת ציפור עוררה מחשבה על ביאת הגאולה. מכאן הסיק הרבי ששריקה אפשרית מפי כל אדם, ובפרט מפי יהודי, יכולה להיות בעלת משמעות רוחנית.
מקורות | חב"דפדיה, הרב אליהו בחבוט