שיירי מצווה | כל הסודות על סגולת ה'הושענות' למשך השנה

שנו חז"ל במסכת סוכה: "שירי מצוה מעכבין את הפורענות" שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ואמר רבא וכן בלולב.

היינו של המעשים המלווים את המצווה יש כח מיוחד ביותר לעכב את הפורענות – הרי שבפרט בימים אלו שעיכוב וביטול הפורענות נחוץ ביותר הרי שיש לנו להדר באותם שיירי מצווה.

מבין כל ארבעת המינים - מיוחדת היא הערבה כבר כתבו רבותינו עליה המליצו שאין בה לא טעם ולא ריח ואף חובטים בה חבטה הגונה ואם כל זאת היא נותרת אחר כבוד ככתר לארון הקודש למשך כל השנה. ללמדנו שגם אם ראשיתך מצער הרי שאחריתך תשגה מאד.

הפוסקים כבר כתבו מה עלינו לעשות באותן ערבות לאחר גמר ימות החג.

מרן הבית יוסף כתב: שהריב"ק היה נוהג לעשות מערבות אלו קולמוסים ולבערם עם החמץ. מרן הרמ"א כתב שנוהגים לשמור את הערבות לאפיית מצות כדי לקיים בהם עוד מצוה.

ובכף החיים (סי' תרס"ד ס"ק ס') הביא מספר התניא שלוקחים הערבות לביתם ומניחים אותם סמוך לראש המטה משום חיבוב מצוה.

על גבי ארון הקודש

לאחר חביטת הערבות יש נוהגים לזורקם מעל ארון הקודש. וצריך ליזהר שלא יפלו על הרצפה ויזרקו לאשפה שזה בזיון בעצם זריקת הערבות של הושענא רבה על ארון הקודש, כ"כ ב"מלבושי יו"ט" על ה'לבוש' (סי' תרסד אות א') וז"ל: וזורקין אתו על הזיזין שבביהמ"ד. הינו נמי שמשיירין ניצוצי הדין, ע"כ.

הרב מרדכי גנוט בעמח"ס 'לוח דבר בעתו' שהמנהג נוצר אחר שנהגו להדליק בתוך ארון הקודש נרות משיירי הנרות שדלקו ביו"כ מנרות החיים, וכעת בסיום ימי הדין היו זורקים את הערבות החבוטות ומכבים עי"ז את הנרות, לסימנא דמילתא שכבר נגמר הדין וכן להרבות בשמחה.

ובספר "מועדים וזמנים", כתב: ובפשוטו, הכוונה שאין לפסוע עליהן ולנהוג בהן מנהג ביזיון לכן הרימו את הערבות על נס.

ויש שכתבו שאולי המנהג התקבל לרמז על כך שבמקדש אחר הנטילה זוקפים אותם על גבי המזבח, ולרמז כל זה אנו מניחים אותם אחר הנטילה על ארון הקודש, שהוא במקום מזבח בזמן הזה.

אך בספר "דרכי חיים ושלום" אות תשצג מובא שהיה מקפיד מאד שלא לזרוק ההושענות ע"ג ארון הקודש שהיא בזיון לארון הקודש.

סגולות נוספות

בשם מספר מנורת המאור הובא שערבות אלו שחבטו אותם הם סגולה לשמירה בדרכים ודרושי רשימות נתנו כבך רמז ‘רוכב בערבות’

ויש בספרים שכתבו בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל אמר ששמירת הערבות הן סגולה לפרנסה.