חג הסוכות מתאפיין בהידורים רבים המם הנוגעים בהקמת הסוכה ומהם בארבעת המינים, אך גם בחגים ומועדים אחרים אנו מוקפים בהידורים כמו בימי החנוכה שיש מהדרים ויש מהדרים מן המהדרים, אולם. הידור אחד משותף לכל המצוות שבתורה, והוא הידור באדם עצמו, הכיצד?
הרי למדנו חכמינו ז"ל שעל כל אדם לקיים את המצווה בעצמו, כי "מצווה בו יותר בשלוחו".
רבי אביגדור מילר זצ"ל, מגדולי בעלי המוסר בארצות הברית, ביאר פעם באחת משיחותיו את יסוד ההידור שהמצווה תעשה ע"י האדם ולא ע"י שליח וכך אמר:
"שעה קלה לאחר שהתחולל נס קריעת ים סוף, עמדו אבותינו כאיש אחד ונשאו שירה לה'. באותם רגעים נאצלים, מלבד כל השבחים שנבעו מפיהם, הוסיפו עם ישראל וקבלו על עצמם קבלה אחת, ומה הייתה אותה קבלה? "זה קלי ואנווהו". לפאר ולרומם את ה' בלולב נאה, בסוכה נאה ובמצוות נאות.
"מכל הקבלות שיכלו לקבל על עצמם באותה שעה, בחרו אבותינו לקבל על עצמם "הידור מצוה" דווקא. ומדוע? משום שקיום המצוות בהידור אינו רק תוספת והשלמה למצוה, ההידור הופך את כל המצווה למציאות אחרת, הוא מצביע ומעיד יותר מכל על האהבה שרוחש עם ישראל לאביו שבשמים.
החתן והמחותן
"קחו לדוגמה מחותן שמביא שעון לחתנו" הטעים רבי אביגדור, "הוא הרי יכול היה לקנות לחתנו שעון חיקוי זול, לעוטפו בנייר עיתון ולשגר את התשורה בדואר. אבל הוא אינו עושה כן, הוא בורר את היפה ביותר שידו משגת, ומתכבד להגיש לחתנו את השעון בקופסת קטיפה מהודרת עטופה בנייר ססגוני. "הוא אינו מסתפק במשלוח אלא בא בעצמו להעניק את המתנה, את כל זאת הוא עושה כדי להביע את ההערכה הרבה שהוא רוחש לו. וכך גם כשיהודים מוזילים מכספם להוצאות הסוכה הלולב והאתרוג, ומקדישים זמן יקר לחפש בעצמם את המהודר ביותר,
אין לך ביטוי של אהבת השי"ת יותר מהידור מצוה שכזה!"
"מנהג צדיקים להניח סכך בעצמם"
"מנהג צדיקים להקפיד לסכך את סוכתם בעצמם ולמרות חולשתם וטרדתם היו מסככים בעצמם שיעור סוכה כשירה דהיינו ז' על ז' טפחים".
כך גם היו בין גדולי ישראל שהידרו ללכת בעצמם לרכוש את הסכך מהם אף נשאו אותו בעצמם לסוכתם כדי להתייגע ולהתאמץ בעסק המצווה.
בין תושבי העיר בני ברק יש הזוכרים עוד את מרן הגאון רבי ישראל יעקב קניבסקי זי"ע נושא אלומותיו ומתאמץ בסחיבת ענפי הסכך לביתו תחת השמש הקופחת בעוז. ואף בשנותיו האחרונות כאשר היה זקן מופלג, מעשה רב סימן לבנים - , וכך גם היה נוהג כל השנים בנו הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל
לשם מצוות סוכה
הרה"ח רבי אברהם בער פריינד מקליוולנד, מתלמידי כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"עהעלה על גבי הכתב תיאור על מורו ורבו: "היה זה עוד בתקופת כהונתו של כ"ק אדמו"ר מצאנז זי"ע בעיר קלויזנבורג, באחת השנים בערב חג הסוכות שהיתי בחצר ביתו של הרבי, הרבי בנה באותה עת את סוכתו ורציתי בכל מאודי לסייע לו בסיוע שיש בו ממש".
"כעבור כמה דקות הרהבתי עוז והצעתי לרבי שאני אעלה ואטפס לראש הסוכה, הרבי ימסור לי את הסכך ואני אסדרם למעלה. סירב הרבי ואמר לי בנועם: להיפך, אני אעלה לראש הסוכה ואתה תמסור לי את הסכך ואני אסדרם למעלה"...
"רבי" התחננתי בדאגה, "הרי סכנה גדולה יש בדבר, הסוכה גבוהה ואילו הקרשים מעמידי הסכך הם עצים דקים העלולים להישבר ולקרוס מטה"... לא הועילו כל דבריי ותחנוניי, רבנו בעצמו עלה לראש הסוכה ונעמד על הקרשים תומכי הסכך, אני מסרתי לו ענפי סכך ואילו הוא הלך במרוצה על תומכי הסכך כדי לפזר את הסכך בצורה אחידה. ניסיתי שוב לבקש ממנו אך הרבי לא שת לבו לבקשותיי והמשיך במלאכתו כשהוא מכריז בקול ובשמחה: "לשם מצוות סוכה, לשם מצוות סוכה"...