הלכות ערב יום הכיפורים
א. יש הנוהגים שלא לומר בערב יוה"כ סליחות כלל, שהוא קצת יו"ט.
ב. בערב יוה"כ שחרית אין אומרים ‘מזמור לתודה', שבבית המקדש לא הקריבו קרבן תודה ביום זה שהרי ממעט את זמן אכילתו, וכן לא יאמר ה'יהי רצון כאילו הקרבתי' חוץ מאמירת קרבן עולה.
ג. אין אומרים תחנון דהוי קצת יו"ט, וכן א"א ‘אבינו מלכנו', אך השנה שאין אומרים ‘אבינו מלכנו’ ביוה"כ שהרי חל בשבת, אומרים ’אבינו מלכנו' בערב יוה"כ בשחרית.
ד. נוהגים שהגבאי מחלק לציבור לאחר שחרית מיני מתיקה, שאם חייו נגזר עליו ליהנות מן הצדקה יקוים בזאת (אלף המגן).
ה. נוהגים ללכת על קברי הצדיקים ומרבים שם בצדקה (כמו בער"ה)
ו. יש שנהגו ללבוש בגדי שבת לאחר תפילת שחרית ולפני הסעודה בבוקר.
אכילה בערב יום הכיפורים
א. אע"פ שכתוב ’ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש', קיבלו חכמים שאין הכוונה להתענות ממש, אלא להיפך יש מצוה לאכול, ורצה הקב"ה לתת לנו שכר האכילה כמו שכר תענית שבאה בצער, ולכן יש לאדם למעט בלימודו כדי לאכול בערב יוה"כ.
ב. כתבו הפוסקים שלא יאכל בערב יוה"כ, שום וביצים, מאכלי חלב חמים" (ותה וקפה עם חלב מותר שהחלב בטל ברוב), ויין ישן ובשר בהמה.
ג. נהגו לאכול דגים בסעודת שחרית, אך לא בסעודה המפסקת (מטה אפרים).
ד. נהגו לאכול כיסנים ממולאים בבשר, לרמז ע"יז שיום זה הוא כיו"ט שמצוה לאכול בו בשר, אך הוא מכוסה, שהרי מותר בעשיית מלאכה, ולכן אוכלים בשר מכוסה (ליקוטי מהרי"ח).
ה. דנו הפוסקים אם מצוות אכילה בערב יוה"כ מתחילה מהלילה או לא, ויש שנהגו לאכול סעודה גם בליל ערב יוה"כ (עיין בהמשנ"ב שהביא מהמג"א בשם של"ה ועיין בא"א מבוטשאטש מה שכתב בזה).
בקשת מחילה
א. אמרו חכמים ‘עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו’, וקבעו חכמים את יום ערב יוה"כ לזה שיפייסו שאם לא מצאו עד היום יטרח כעת למוצאו ויפייסנו.
ב. ונהגו לפייס אחד את חברו אף שאיננו יודע בבירור שחטא עבורו (ערוך השולחן), אבל אם יודע שחטא לחברו אין מועיל לו לבקש בכללות אלא צריך לבקש ממנו על כל דבר בנפרד.
ג. בנוסף על בקשת המחילה, צריך גם לחזור בתשובה, על זה שעבר על רצונו של מקום, כבכל העבירות.
ד. כשמפייסנו כהוגן, המוחל לא יהא אכזרי מלמחול, אם לא שמתיירא שיגיע לו נזק מכך, ומי שאינו מעביר שנאה מלבו ביוה"כ אין תפילתו נשמעת חייו (מט"א), והמוחל ומעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו (משנ"ב).
ה. אם חברו איננו בעיר לפייסו או שאין שהות עבור הדבר, כיון שקיבל ע"ע לפייסו די ומכפר לו יוה"יכ (אלף המגן).
תפילת מנחה והלכות וידוי
א. ביוה"כ אומרים עשרה וידוים כנגד עשרה פעמים שהכ"ג הזכיר את השם השם קלח, ותיקנו חכמים להתוודות כבר במנחה של ערב יוה"כ בתפילת לחש, לפני סעודה מפסקת, שחששו חכמים שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתוודות בלילה.
ב. וכשמתוודה צריך לעמוד, ויכרע מעט, ומכה בידו הימנית על ליבו, לומר אתה (הלב) גרמת לי.
ג. יכול לענות באמצע הוידוי כל דבר שבקדושה, כמו בתחנונים שלאחר התפילה, שדינם שווה להפסקה באמצע ברכות ק"ש.
סעודה מפסקת
א. לאחר מנחה אוכלים סעודה מפסקת, ויש לאכול בה רק דברים הקלים להתעכל (ואוכלים בה בשר עוף, ולא בשר בהמה ודגים), וכן אין לשתות בה משקה המשכר.
ב. בסוף הסעודה לפני ברכהמ"ז, יאמר או עכ"פ יחשוב בלבו שאינו מקבל ע"ע את התענית בברכת המזון, ובדיעבד אפילו אם לא התנה יכול לאכול ולשתות. מותר לאכול עד מעט זמן לפני השקיעה, ואין צריך להקפיד על זמן הדלקת הנרות.
ד. אשה שמדליקה נרות ומברכת 'להדליק נר של שבת ויום הכיפורים' ו'שהחיינו', מקבלת ע"ע את יוה"כ, ואסורה באכילה ושתיה ובכל דיני יוה"כ.
| לוקט מתוך ימים נוראים הלכות ומנהגים