בחודש תשרי, כבכל חודש, יש לומר את קידוש הלבנה. אך השאלה שבה דנו הפוסקים היא מתי הוא הזמן הראוי, האם תכף כשיגיע מועד הברכה או שמא כדאי להמתין למוצאי יום הכיפורים?.
הרמ''א כתב (או''ח ס' תכו סע' ב וס' תרב סע' א) דאין לקדש הלבנה עד מוצאי כיפור, טעם הדבר? דאז ישראל שרויין בשמחה. ובאר המשנה ברורה (תרב ס''ק י) דזה משום שטוב יותר לעשות קידוש הלבנה כשהאדם מבושם ובשמחה ובמדרש איתא (קהלת רבה ט, ז) שבמוצאי כיפור בת קול יוצאת ואומרת ''לך אכול בשמחה לחמך'' וגו' שכן נמחלו עוונותיהן של ישראל.
אך הלבוש (שם ב) כתב כי יש לברך בבוא השעה ולא לעכב הברכה לאחר כיפור כדי שמצווה זו תכריעו לכף זכות ביום הכיפורים, וכתב הגר''א שכן עיקר ולכך נוטה גם דעת המשנה ברורה (שם).
מעשה הצלה בעת ברכת הלבנה
וכתב הבאר היטב (תרב סע' ד) בשם הלבוש שאדרבא, טוב שיקדשו את הלבנה מוקדם כדי שתבוא מצווה זו ותכריענו לכף זכות כאמור בשם הלבוש, והוסיף מעשה ממה שהיה באחד שפגעו בו אנסים בלילה ורצו להורגו, ביקש שיניחו לו לעשות מצווה אחת קודם מותו. אותה שעה היתה לבנה בחידושה, קידשה בכוונה גדולה ונעשה לו נס, בשעה שדילג שלוש פעמים כמנהג נשאו הרוח משם וניצול מהם. ועוד כתב כי שמע שמי שיקדש הלבנה ''מיום שקידשה שוב לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך''.
ובשערי תשובה (שם ד) כתב שאת דעת הרמ''א יש ליישב שזה שממתין מלברך עד לשעה שיהיה מבושם ושמח במוצאי יוה''כ, בזכות זה תהיה המצווה מגינה עליו תכף ותועיל לו כבר קודם לברכתה.
מסגולות קידוש הלבנה
עוד יש להביא את שכתב בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קב) ש''אולי יש באמת רפואה למחלה בקידוש לבנה, שהרי היא כקבלת פני השכינה, וכתוב [משלי ט"ז ט"ו] "באור פני מלך- חיים", היינו שכשאדם מקביל פני המלך, כמו מעמד קידוש הלבנה שהוא כקבלת פני שכינה, זוכה בכך לרפואה וחיים.
עוד הביאו משם רבי נחמן זיע''א שקידוש לבנה סגולה שימצא אדם את זיווגו. וסימן לדבר: "לבנה" ראשי תיבות ב'תולה נ'שאת ל'יום ה'רביעי (ספר המידות ערך חתון אות ב). וטוב שיכוון האדם על חבירו שידוע לו שזקוק לישועה בזה העניין.
שנזכה כולנו להקביל פני שכינה בבוא משיח צדקנו בגאולת עולמים ושעל כל שונאנו תפול עליהם אימתה ופחד, "וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם, מִיַּד כָּל-אֹיְבֵיכֶם".