מעשה שהיה בבעל שמחה שהזמין 'קייטרינג' בעל שם לרגל השמחה השורה במעונו. והנה אחת המנות הייתה מקולקלת וגרמה לאותו סועד כאבי בטן הקאות ובחילות לנוכח עיניהם הנדהמות של שאר האורחים. בעל השמחה לא ידעה את נפשו, ועוגמת הנפש הלכה וגדלה ככל שנקפו הדקות.
לאחר האירוע טען בעל השמחה שהוא לא משלם על האכול, ואף לא פרוטה אחת שחוקה, אך מאידך בעל הקייטרינג טען: מעבר לאותה מנה, כל האכול היה לשביעות רצונם של האורחים מדוע עלי להפסיד את כל המנות האחרות?
הגאון רבי ישראל גרוסמן כותב (בספר "דברי משפט" חלק ד' עמ' שצד), שבסוגייתנו אכן מובא שהמוסר סעודה לחבירו וקילקלה נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו, והטור הביא זאת באורח חיים (סוף סימן קע)
מכל מקום מכיוון שלא נפסק כן בשולחן ערוך ושאר הפוסקים – מוכח שסברו שאין לנהוג כן הלכה למעשה ומשום שאותה עוגמת נפש היא גרמא בנזיקין בלבד (וכמניח סם לפני בהמת חבירו שמבואר בבבא קמא [מז, ב] שפטור מדיני אדם ומשום שהיה לה לבהמה שלא לאכול סם זה). ולכך כיון שאי אפשר לחייב את בעל הקייטרינג לשלם ולפצות את ראובן על אותה עוגמת הנפש ובושה שנגרמה לו ולאורחיו, הרי שעל ראובן לשלם את כל הוצאות הסעודה, מלבד אותה מנה מקולקלת – עליה ודאי שפטור לשלם, שהרי היה זה מקח טעות.
חתן שביטל שידוך
חתן שביטל קשר של שידוכין נחלקו הראשוני האם צריך לשאת בהוצאות מסיבת האירוסין שערכה משפחת הכלה, כנהוג.
שיטת הראב"ד (הל' זכיה ומתנה פ"ו הל' כ"ד) שהוא פטור מכל תשלום, אך לדעת הרמב"ם (שם) עליו לשאת בהוצאות אלו.
יש שהטעימו את מחלוקת ראשונים הזו, בסוגייתנו בדף היומי שמצד אחד, מקרה זה דומה למוכר הזרעים ומצד האחרי הוא דומה למזמין הסחורה אצל הסוחר. שכן, סעודה האירוסים היא המשך ומנהג וכפועל יוצא מההסכמה להשתדך. והוא כמזמין הסחורה שצריך לשאת בהוצאות הכרוכות בהזמנתו.
ברם, ניתן גם לדמותו למוכר הזרעים, משום שהחתן דנן לא הזמין את מסיבת האירוסין. אלא רק הסכים להשתדך, כאותו מוכר הזרעים, שלמרות שיודע הוא כי עומדים לזרוע אותם, אין לחייבו בהוצאות.