אחד מן המקורות הידועים בהקשר של הימיים הנוראים הוא כמובן דברי הרמב"ם במצוות תקיעת שופר - "אף-על-פי שתקיעת שופר בראש-השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה".
השאננות היא בעוכרינו עלינו להתעורר על החיים ולדעת לפני מי אנו עתידין לתת דין וחשבון. ואכן אדם שמפחד לא נרדם בלילה ולא נרדם בכלל. ולכם יש צורך במידת מה של פחד וכפי שמבואר בזוהר הק': שבשביל היראה הזאת הקב"ה המציא את המציאות של הימים הנוראים "והאלוקים עשה שיראו מלפניו" (קהלת ג' – י"ד). שהקב"ה ברוב טובו וחמלתו עלינו, רצה לעזור לנו שלא נרדם בתוך שגרת החיים ושלא נשכח את מטרת חיינו, ועל כן סידר את מערכת הדין של ראש השנה כדי להעיר אותנו מתרדמת האדישות. (עיין רע"מ ויקרא דף צ"ח ע"ב):
לא שב – אני הכביד את לבו
ר' חיים ויטאל בספר "עץ הדעת טוב" (פרשת בא) מוסיף הערה יקרה בעניין זה. שכאשר נותנים לאדם הזדמנות להתעלות והוא אינו מתייחס אליה כראוי, אין בזה רק הפסד הזדמנות זו, אלא חוסר יחס זה חייו יטמטם את הלב, וירחיק אותו עוד יותר מקרבת ה'. וז"ל:
דרך רמז (שמות י' - א') "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו כו'" ראשי תיבות "את לבו ואת לב" ראשי תיבות "אלול". ירמוז בזה אגב אורחיה כי בזה החודש צריך האדם לשוב בתשובה כי עליו כתיב "דרשו את ה' בהמצאו" שאז עלה משה להתפלל על עוון העגל ונתכפר להם. ולא ימתין עד יום הדין שהוא ראש השנה לא מפני שהתשובה אינה מועילה בזמנים אחרים, אלא שמי שלא ישים [אל לבו לשוב בימים אלו] אז מכבידין את לבו מלשוב, כמו שכתוב "השמן לב העם הזה וכו'" כיוון שעבר יום הדין ולא שב בתשובה מקודם. וכמו שאמרו רז"ל כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין
משנכנס אלול מרבים לפחד
כדברי החיי אדם, שבחודש זה יש לכל יהודי לחוש את "אימת הדין" של המשפט של ראש השנה, מובא כבר בספר היראה - לרבנו יונה גרונדי ז"ל,
וזה לשונו:
משנכנס אלול עד מוצאי יום הכפורים יהא חרד וירא מאימת הדין.
וכך מעידים על גדולי מאורי הדורות, כמובא בספר אור פני יהושע:
מרן החתם סופר זי"ע היו פניו מוריקות מפחד ואימת הימים הנוראים, מתחילת חודש אלול עד אחרי הימים הקדושים.
בדומה לכך מובא בקשר לרב ישראל סלנטר זצ"יל ותלמידיו, כמו שכתוב בספר מכתב מאליהו (ח"ב עמק)
גם את הארי, וגם את הדב
הסבא מקלם זצ"ל היה אומר שמי שלא ראה את הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל בימי חודש אלול לא ראה אימת הדין אמיתית מימיו.
ומסופר על ר' ישראל סלנטר זצ"ל :
פעם בימי אלול צלחה עליו רוח יראה וחרדה גדולה מאימת יום הדין המתקרב ובא. ושאלוהו על מה זה ולמה יתהלך קדורנית כל כך, "וכי דוב הוא חודש אלול?" ענה ואמר, "הטוב טובים אני מדוד המלך ע"ה שהעיד על עצמו (שמואל א י"ז - ל"ו) "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶךְ", ואף על פי כן כאשר התבונן על עוצמת עומק משפט שמים אמר (תהילים קי"ט - ק"כ) "סְמַר מִפַּחְדְךְ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי".