הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא נולד בשנת תקכ"ז לאביו הגה"צ רבי צבי זצ"ל המגיד מוואדיסלאב בעל 'ארץ צבי' ו'עשרה למאה', ולאמו הרבנית בת הגאון רבי בצלאל זאלקעווער בעל 'בשם בצלאל' על מסכת אבות, בעודו צעיר התפרסם כעילוי, ונקרא הלמדן הגדול ביותר בפשיסחא עיר מלאה תלמידי חכמים וסופרים, השלים עצמו בכל המעלות ונודע כגאון מפורסם וכצדיק תמים, בימי חורפו התפרנס מרוקחות, לימים ביקשו כמה קהילות שיהיה להם לאב"ד, אך הוא מאס ברבנות, הוא נעשה סוחר גדול, ברם גם אז עסק בתורה תמיד, התנהג בחסידות ורבים השיב מעוון.
נסע אל הרה"ק רבי יעקב יצחק מלובלין, אל המגיד הקדוש מקאזניץ שאמר עליו כי הוא המובחר שבתלמידיו, אל הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב, ורבו המובהק היה הרה"ק רבי יעקב יצחק היהודי הק' מפאשיסחא.
אחר פטירת היהודי הק' שמו החסידים את עינים עליו, היהודי הק' נתגלה אליו בחלום והורה לו להנהיג את העדה, ומאז נודע כאחד מצדיקי הדור, צדיקים וגאונים הסתופפו בצילו, בתוכם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק, רבי יצחק מווארקי, רבי יצחק מאיר מגור, ועוד, ביום י"ב באלול שנת תקפ"ז נסתלק לשמי רום, ומנו"כ בפשיסחא.
נדפס ממנו ספר 'קול שמחה', ומדברי תורתו מובאים גם ב'רמתיים צופים', 'שיח שרפי קודש', ועוד, את מקומו מילא בנו הרה"ק רבי אברהם משה מפשיסחא זי"ע.
1.
פעם אחת הלך הרה"ק רבי בונם מפשסיחא זיע"א, על שפת הנהר ווייסל, וראה יהודי העומד לטבוע, וכבר כמעט ונייתאשו ממנו הכל, וגם אותו היהודי היה כבר מיואש, הרים הרה"ק רבי בונם קולו ואמר לטובע, לאז גריסען דעם לויתן (מסור דרישת שלום ללויתן), מיד אורו פני אותו יהודי, נתמלא בשמחה ורוח חיים החלה לפעם בקרבו, וברוך השם ניצל ויצא בשלום מהמים. לאחר זמן, אמר על כך הרבי ר' בונם, כשראיתי את אותו יהודי, הבנתי שמצבו לא טוב, אמרתי לעצמי כי תקוה אחת יש לו, והיא 'כי בשמחה תצאו', שעל ידי השמחה יצא מצרתו, וכן הוה.
2.
מתוך אגרת לחודש אלול - אחר שזה שנים עד ביאת גואל אשר כבוד תורתו שוכן בתוך חדרי לבבי ורעי במצפוני מורשי רעיוני אדברה אליו הפעם כמו עם ליבי. כתיב בתוך עמי אנכי יושבת, וכתיב מרחוק ה' נראה לי וזה סוד ראש השנה השמחה והדאגה מוסתרת בפחד יזכהו ה' להיות לו שניהם יחד הבינה תגדל מהמעשה כי המעשה רז והבינה אור ושניהם דומים, וברוך ה' שהחיינו וקיימנו שיעלה זכרוננו לפני אדון כל, אולי חנונים נהי' להוציאנו מאפילה לאורה, בעזה"י לא נשכח כבוד תורתו מלבנו ומלב אנשי חברתנו...
3.
כתיב "משכני אחריך נרוצה", בהקדים דברי רבותינו במסכת (קידושין כב ע"ב) - שישנם שני אופנים כדי לקנות בעל חי במשיכה. האחד: "קורא לה והיא באה". והשני: "הכישה במקל והיא רצה לפניו". הוא הדין, כאשר הקב"ה מבקש לקנות את ישראל ולמשכם אליו, ישנם שתי דרכים לפניו. האחת: על ידי יסורים - הכישה במקל... והשנית: על־ידי קריאה אליו... בזה הוא מעורר אותם לעשות תשובה. לפיכך, אנו מבקשים מאת הקב"ה: רבש"ע! "משכני" - משיכה זו שתעשה בנו לקנותינו, תהיה נא על־ידי "אחריך נרוצה" - שתקראינו אליך ואנחנו נרוץ אחריך, כדרך "קורא לה והיא באה", ולא ע"י יסורים כדרך "הכישה במקל", שאין כאן "אחריך נרוצה" אלא "ורצתה לפניו".
4.
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. סגולה לפרנסה שיקום בכל לילה, לעסוק בתורה, ויהיה לו פרנסה בודאי, ועל זה צווח הפסוק "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה".
5.
דוד המלך אמר: "ואני תפלה". משל למי שירד מנכסיו בבת אחת, ועדיין יש לו בגדים יפים, שבהיכנסו לבית לבקש נדבה צריך הוא קודם כל לספר על אסונו הפתאומי, ואח"כ לבקש את התמיכה של העשיר; אבל מי שהוא עני מדוכא זה עידן ועידנים, ובגדיו קרועים בלואים אינו צריך לשום הסבר, ותיכף לכניסתו יושיט לו בעל הבית נדבה... כי עצם הופעתו מעידה על מצבו; וזה שאמר דוד: ואני תפלה" איני צריך להתפלל ולתנות - - את מצבי, כי אני בעצמי הנני תפלה –
6.
דוד המלך היה מהלך על קצה השאול תחתית שמא ימצא שם נשמה נידחה ויעלה בידו לתקנה וע"ז אמר: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי". וכן הוא דרך הצדיקים האמיתיים שאינם מסתכלים על עצמם כלל, וע"ז אמר דוד המלך ע"ה וידי מלוכלכות לטהר אשה לבעלה, היינו לקרב לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים.
7.
בפרי צדיק (סו"פ ואתחנן אות כ"א) כותב בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זצלה"ה שאמר שאף שהדורות והמוחות מתמעטין בכל פעם, אבל נקודת החיים שבלב מתרחב תמיד, ונעשה מזוכך בכל פעם בגלות יותר. ואמר רבינו הקדוש [מאיזביצא] שהיה לו זה לדבר חדש כששמעו בפשיסחא ואח"כ מצאתי הדבר מפורש בכמה דוכתי... וזה הוא התקוה טובה בגלות".