תנועת החסידות היא המשך כמעט ישיר של תורת הקבלה. שמילאה את צורת המחשבה הקבלית בתוכן חדש ובעיקר מעשי וקונקרטי. היא שהעבירה את מרכז הכובד של לימוד התורה לטיפוח החוויה הדתית, דוגמה בולטת היא אותם נענועי גוף ותנועות בעת התפילה שהגיעו לשיא של התפשטות הגשמיות ממש.
- כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה | מדוע אנו מתנענעים בשעת התפילה והלימוד?
- "וירא העם וינועו" | המנהג להתנועע בשעת התפילה והלימוד
- וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה | מנהג ישראל להתנועע בשעת הלימוד והתפילה - פרק ג'
חסידים יודעים לספר איש מפי איש שהאדמו"ר ר' אורי מסטרליסק, "השרף", בטרם הלך לבית הכנסת להתפלל היה משאיר צוואה לאשתו ולבניו, כי חשש שהוא עלול להגיע ליציאת נשמה בהתלהבות האופפת אותו בעת התפילה. על אחד מגדולי אדמו"רים סיפרו, ש"היה מתפלל מקירות לבו" בקול גדול ונעים, עד אשר משך כל לבות השומעים למאוס בהבלי העולם ולהידבק בבורא כל עולמים".
סכנת טביעה
שיטת הבעש"ט גורסת שההתרגשות של המתפלל צריכה להגיע לדרגה של דבקות עד כדי כך שיהא מוכן למסור את נפשו בעת התפילה. "המתפלל דומה לאדם הטובע בנהר העושה תנועות מוזרות כדי להציל את עצמו מן המים השוטפים אותו, בוודאי הרואים זאת לא יתלוצצו עליו ועל תנועותיו. כמו כן המתפלל ועושה תנועות אין להתלוצץ עליו שהוא מציל עצמו ממים הזידונים - אלו הקליפות והמחשבות הזרות הבאות לבטלו מכוונותיו בתפילתו"
הרביש'ע גוי
בקהילות החסידים סיפורו כי פעם בעיירה נידחת חמדו לצון לאדמו"ר המקומי ורצו להתגרות בו. מה עשו? מצאו ערל מגודל זקן, ובעד שלמונים הסכים ללבוש קפוטת משי, לחבוש שטריימל ולישב בבית הכנסת ליד הרב ולעשות עצמו כמתפלל. בשעת התפילה ניגש הרב אל הערל וגער בו: מה אתה עושה כאן ומהי ההתחפשות הזאת ? כששאלו את הרב איך נודע לו שזה ערל, ענה: ראיתי שאין בו כלום מ"כל עצמותי תאמרנה" שיש ליהודי בעת שהוא מתפלל.
פועל ידיו
אדמו"ר ר' אלימלך מליזנסק כותב: "ירגיל את עצמו להתפלל בכל כוחו ובקול המעורר הכוונה להידבק המחשבה לדיבור. - - ירגיל את עצמו להתפלל דווקא בקול רם ובתנועת אבריו בכוח ולקיים 'כל -עצמותי תאמרנה'".
בכתר שם טוב (א, יג,) פירש את הפסוק "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה" (דברים לג, יא) נדרש: "חילו" זו תפילה, מלשון "ויחל משה"; "פועל ידיו" - אלו הן התנועות. שעושה המתפלל בידיו מרוב התרגשות.
בהרבה "שטיבלעך" (בתי תפילה של חסידים) היו החסידים בשעת התפילה הולכים, כמעט במרוצה, מכותל אחד לשני, נעים ומסתובבים, לקיים מה שנאמר: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
רב אחד שאל את אדמו"ר ר' מנדלי מקוצק מדוע נוהגים החסידים לרוץ בתפילתם ממקום למקום, והלא גמרא מפורשת היא המתפלל צריך שיכוון את רגליו, שנאמר : "ורגליהם רגל ישרה". ענהו הרבי : הפירוש הוא: צריך שיכוון את רגליו יחדיו. כי לפעמים יכול האדם להיות ברגלו האחת בשמים וברגלו השניה בשאול תחתית, רחמנא ליצלן.