וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה | מנהג ישראל להתנועע בשעת הלימוד והתפילה - פרק ג'

• כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה | מדוע אנו מתנענעים בשעת התפילה והלימוד?
• "וירא העם וינועו" | המנהג להתנועע בשעת התפילה והלימוד

כאמור למרות שמנהג זה נדמה 'כתנועה טבעית' הרי שהיו רבים שראו לנכון לציין אותו ולחפש אחר סיבתו.

כמו שמצאנו אצל אבי מנהגי אשכנז רבי יעקב מולין הידוע - בשמו המהרי"ל, נהג גם הוא להתנועע בשעת התפילה, וכך כתב במהרי"ל ריש הלכות תפילה - שבעת שהתפלל "היה מנענע גופו מאחוריו ומלפניו"

ע"י התנועה התעורר האדם

רבי יעקב עמדין כותב בסידורו בית יעקב, שמנהג נענוע הגוף בזמן לימוד ותפילה הוא פשוט בישראל מימי קדם, ש"כל מנהגם תורה - - כי בודאי מתעורר החום הטבעי על־ידי ההתנועעות והוא המעורר ומקיף לנפש מתרדמתה שתתישר בקריאת דברי תורה וקדושה וכן לתפילה. ועסק הזריזים המתיישרים בפעולותיהם להתנועע ולהרגיש (לעורר ברגש) כל איבריהם שיהיו מזומנים בחשק והסכמה אחת להיעזר בהוצאת פעולתם לאור בשלמות ובאמת. (מנהג נענוע הגוף) עוזר לכוונה, כי מעורר החיוניות והתפעלות הנפש  אורח - - - הוא ביותר עד שתוכל בכוחה זה לעורר שורשם העליון".

שמירה על העצמות בקבר

ב"שפתי רננות " כתוב: "מנהג החכמים לנענע עצמם בחיים בעת שאומרים שירות ועוסקים בתורה על דרך 'כל עצמותי תאמרנה', כי היא שומרת האדם בקבר, כדכתיב: 'בשכבך תשמור עליך'. שכל זמן שהעצמות הם בקבר, הנפש נמצאת שם. ואלו ניתנה רשות לעין לראות, היתה רואה בלילי מוצאי שבת ובלילי ראש חודש ומועדים כדיוקנאות על הקברות בדיוקן שהיה בעולם הזה, הגוף עם העצמות המודים ומשבחים להקדוש ברוך הוא. ובליל ראש השנה כל הנפשות משוטטות ומתפללות על דין החיים. וזהו סמך למנהג האשכנזים שהולכים ערב ראש השנה להתפלל על הקברות".

הערבים פחות התחברו

החוקר היהודי אברהם ברלינר קובע, כי התנועות והתנודות המלוות את התפילה אצל היהודים הן "מנהג ישראל עתיק", ו"כבר במקורות ערביים נמצא כתוב, שהיהודים, בשעת קריאת התורה, מנענעים את גופם הנה והנה, וחכמי דת מוחמד, המייעצים את מאמיניהם לא לקבל מנהגי דת ישראל, מזהירים גם על מנהג זה. ולא עוד אלא לפי מסורת ערבית אחת, כבר מוחמד בעצמו העיר על כך וקרא למאמיניו: אל תהיו כבני ישראל שבשעת קריאת התורה בציבור הם מתנענעים אנה ואנה".