זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאֶךָ | מדוע דווקא הדגים רועדים באלול?

מדוע דווקא דגים

הרה"ק ה"נחלת דן" ממודז'יץ זי"ע ביאר: עפ"י דברי הגמרא [ע"ז ד.] המבארת מה פרנסתם של דגים שבים, גדול בולע את הקטן. שמאכלם של הגדולים לאכול את הדגים הקטנים והחלשים מהם, ואף שזוהי פרנסתם עפ"י הסדר שהעמיד להם הבורא יאחזון רעד בימי אלול, ומהם נלמד שאף מי שיש בידו לומר שלצורך פרנסה וכו' עליו לבלוע את חבירו, הרי שבבוא ימים אלו חיל ורעדה יאחזון.

בשם הלב שמחה מגור זצ"ל מובא שהדגים לא חטאו ולא פגמו במבול. והיינו, שהחטאים גורמים ריחוק ואוטם הלב עד שאינו מרגיש שצריך לירא מה', ואילו הטהרה מביאה ליראה, כמו שפירשו את הפסוק כי עמך הסליחה למען תורא, שע"י סליחת העוונות יורדים המחיצות וזוכים ליראה.

עוד דרשו, ממעלת הדגים שאין להם עפעפים ועיניהם פקוחות תמיד למשמש ולפשפש ולראות בעין בוחנת את מעשיהם

יש שאומרים שאפילו דגים שנמצאים כל העת במקור חיותם ומים ואוכל לא יחסר להם עדיין זוחלים ועודים מיום בואך

רועדים כל השנה

ויש שדרשו משל למה הדבר דומה, לשני בעלי מלאכה - צייר ובנאי - שיזדמנו לטרקלין נכבד ומרומם, עשוי בפאר והדר. הבנאי ישית עיניו על פיתולי הבנין, אופן בנייתו וצורת קירותיו ועמודיו, ואילו הצייר לא יפסיק מלשבח ולהתפלא על הציורים המיוחדים שנתלו לראוה בהיכלות הפאר.

הרי, כי כל אחד מסתכל על אותו הדבר רק ב'משקפיים' שלו הוא.

מעתה, אם נתבונן נראה, כי במשך כל ימי השנה הדגים 'רועדים' בים, ומשייטים במהירות ובחוסר רוגע מהכא להתם ומהתם להכא. אלא שבימי אלול, אבותינו הכשרים היו רועדים באלול, ומשכך, פירשו הם את משוט הדגים המהיר כ'רעדה'.