הלכה וקבלה, הילכו שניהם יחדיו? | "ברכת הנותן לעיף כח"

את סדר ברכות השחר חותמת ברכה חשובה מעין כמותה שמעניקה לנו בכל בוקר זריקת עידוד למרות כל העייפות היומיומית. זאת ברכת הנותן ליעף כח.

על ברכה זו שמופיע בכל הסידורים ישנה מחלקות בראשונים האם בכלל יש לאומרה.

במה דברים אמורים:

בטור אורח חיים (סימן מו) כתב:

 עוד ברכה אחת יש בסידורי אשכנז: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הנותן לעיף כח. ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה של כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה.

על דברי הטור מעיר מרן הבית יוסף על הטור:

אף על פי שיש סמך יפה לברכה זו, מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך היה רשת לשום אדם לתקנה...והרמב"ם וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה והכי נקטינן.

מרן גם חוזר על כך בשולחן ערוך:

יש נוהגין לברך הנותן לעיף כח, ואין דבריהם נראין.

ואילו הרמ"א מעיר על המקום :

שהמנהג פשט אצל בני אשכנז לאומרה.

בספר הנודע הלכות קטנות של רבי יעקב חאג'יז שעלה ארצה במאה ה-17 כתב כך :

שאלה- מהו לברך ברכת הנותן ליעף כח?

תשובה: סוד ה' ליראיו ואני בבואי לכאן מצאתי שהנהיגו לאומרה גם אני כאחד מהם.

וכך כתב הפרי חדש וגם מרן החיד"א.

ובניגוד גמור לדעת השולחן ערוך נהגו כמעט בכל תפוצות ישראל וצידדו במנהג האר"י לומר את "ברכת הנותן לעיף כח"

הרב עובדיה פוסק לומר את הברכה

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב תשובה מפורטת בעניין ברכה זו. ומבאר מדוע הוא מותיר את הברכה במקומה למרות דברי השולחן ערוך.

שעכשיו נהגו הכל לברך ברכת הנותן ליעף כח. ומכל מקום אינו מוכרח לומר שנהגו כן על פי דברי האר"י ז"ל דוקא. שהרי גם אחינו האשכנזים כולם מברכים אותה, אף על פי שרבים מהם 'אינם' הולכים אחר תורת הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל.

הנוהגים שלא לברך את הברכה

הרב שלום משאש רבה של ירושלים כתב בתשובה:

העיקר אצלינו היא חתימת השולחן ערוך, כפי מה שהוא לפנינו, ואחת מהן היא ברכה זו, והמנהג בכל העולם שלא לומר ברכת הנותן ליעף כח בשם ומלכות וכפסק מרן ז"ל ולא חשו לשמעות.

יש שהעירו שאין מרן הרב עובדיה זצ"ל מקבל את מנהג האר"י נגד דעת מרן בשולחן ערוך. אלא רק היות שפשט כבר המנהג בכל ישראל ולא משום מקורו בראשונים והאר"י.