גמרא ערוכה היא במסכת קידושין - תנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, וי"א אף להשיטו במים (בנהר, שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט. רש"י)
יש שהעירו שמכל הדברים נדמה שאין העולם מקפיד על שיטת היש אומרים, ואין מלמדים את בניהם 'להשיט בנהר'. הגם שהרמב"ם הביא כל חיוב במקומו (למול לפדות וכדו') הרי שלא סבר כשיטת י"א ולא הביא להלכה בשום מקום.
באחרונים כתבו שהטעם שלתנא קמא אין חיוב ללמד שחייה מפני שאין דבר זה כל כך מצוי שיכנס הבן למצב זה של סכנה אם משום שלא מצויים נהרות ואגמים באזורי ישוב ואם משום שבידו של הבן להיזהר שלא להכניס עצמו למקום סכנה.
ואכן ישנה תמימות דעים גדולה שאין דין זה נכלל בחיוב האב ללמד את בנו.
השיטות שכן מזכירות את חיוב לימוד השחייה
אך יש שהעירו שהרמב"ם כותב בפירוש המשניות (קידושין פ"א מ"ז) ש"מצות האב על הבן שש מצוות, והם אלו, למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות, ולהשיטו בנהר" וכן הזכיר זאת הרע"ב שם וכן הראב"ן ועוד.
חשש טביעה כיום
הרב יונתן פז במאמר בהמעיין סיכם את הדברים כך:
ונראה שעכ"פ בתור הנהגה טובה ודאי יש מעלה גדולה ללמד שחייה גם בזמנינו אם הדבר מתאפשר, מאחר שגם בזמנינו קיים מיעוט המצוי שאנשים וילדים שאינם יודעים לשחות באים לידי סכנות ממשיות, אם בעת רחצה בים או בבריכה או תוך כדי טיולים, ובפרט נכון הדבר לפי דברי הדבר אליהו הנ"ל שמעולם החשש שיבואו לטבוע היה רחוק ובכ"ז הורו חז"ל ללמד לשחות
להחזיק את הראש מעל המים
בעל הכלי יקר' בספרו עוללות אפרים' מסביר כי כשם שכל הדברים המנויים במשנה ובגמרא שחייב האב ללמד את בנו הם בדברים הנוגעים לעלייתו הרוחנית של הבן כך גם דברי היש אומרים' שחייב להשיטו בנהר אינם מתפרשים במובן הגשמי אלא במובן הרוחני שיש לאב לחנך את בנו ולחזקו באמונה ובטחון ולתת בו כח ותעצומות בכדי שיעמוד כנגד פגעי הזמן וההשקפות הזרות המגיעות מן הגויים שהן בבחינת 'המים הזידונים' ישוט הבן ללא פגע וינצל מסכנה זו.