אמר רבי יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו לתענית של תשעה באב אלא בעשירי באב מפני שרובו של היכל בו נשרף.
האם דבריו אלו קשורים למחלוקת הידועה אשו משום חיציו או אישו משום ממונו?
שעון שבת לדעת הנימוקי יוסף
בעיה הלכתית בשעון שבת מתעוררת בעקביות דבריו של הנימוקי יוסף (בבא קמא י') לגבי הדלקת הנרות בכל ערב שבת איך אנו מדליקים נרות בערב שבת והולכים ודולקים בשבת למאן דאמר אשו משום חציו שהרי זה כאילו מבעירו בידיים. וכך כתב הנימוקי יוסף:
אשו משום חציו כאילו בידיו הבעירו כדאמרן ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת לפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הכא שעיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת.
כלומר, באם אשו משום חיצו הוא מתחייב כאילו הדליק את האש בכל רגע ורגע. כיצד אנו מדליקים נר בע"ש והרי הוכלת ודולקת כל השבת וכאילו מדליקה בידיים בכל רגע ורגע.
הנמיוקי יוסף מתרץ שאדם המדליק אש בערב שבת (נרות שבת, מדורת בית המוקד במקדש וכודו') הרי שבאותו רגע הוא התחיל וסיים בדעתו את המלאכה. ואין אנו אומרים שעיקר מלאכתו היא מכאן ולהבא. כי התחלת וסיום המלאכה (ההדלקה) נעשתה בהיתר בערב שבת.
שעון שבת בעיה לא פשוטה
במקרה של שעון שבת העניין מסתבך – כי בהכנת השעון בערב שבת הרי זה מעשה של גרם כיבוי והדלקה במהלך השבת ולא ניתן לומר שהתחיל וסיים את המלאכה בערב שבת. אלא מכאן ולהבא יכבה ויידלק וחוזר חלילה. ולמ"ד אשו משום חיצו כיצד מותר הדבר.
תירוצו המופלא של האבני נזר
באבני נזר תירץ לחלק בין דיני שבת לדיני נזיקין. באיסור שבת האיסור הוא על האדם (גופא) ואילו בנזיקין האיסור הוא התוצאה (חפצא) ולכן גמרא בנזקין חייב (בדיני שמים) ואילו גרמא בהלכות שבת פטור כי האיסור הוא לא התוצאה אלא איסור על האדם.
מכאן למדו ששעון שבת אין אנו מתמקדים בתוצאה אלא באדם שעשה זאת בערב שבת ולכן מותר לו לכתחילה לכוון את שעון שבת שיכבה ויידלק במהלך השבת.
אע"ג דס"ל אשו משום חציו משום שאין התענית על ההדלקה אלא על ההבערה שעל ידי זה נשרף הבית ועבר מן העולם כן
אישו משום חיציו בשרפית בית המקדש
לפי דברי הנמוקי יוסף שלר' יוחנן דאמר אשו משום חציו נחשב כאילו כל הפעולה נעשתה בשעת ההדלקה שאלו האחרונים אם כן למה אמר ר' יוחנן אילו הייתי בשעת החורבן היה קובע את הצום בעשירי באב כיון שרובו של היכל בעשירי נשרף
ומה בכך הרי לדידיה נחשבת עשיית הפעולה כולה בט' באב?
ותירצו האחרונים דזה רק כשדנים על עושה הפעולה נחשב כאילו עשה הכל מתחלה אבל לגבי הדבר המפעל אינו כן ולכן באמת נחשב שההיכל נשרף בעשירי ולא בתשיעי (וראיה לכך מזבחים פ"ט מ"ו א) פרים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ולמה לא אמרינן גם במועט זהוי כאילו נשרף הכל והבן.