אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף־על־פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא— אמונה זו וציפייה זו לביאת המשיח חדרה ללבו של אדם מישראל מיום אין תימה שהיו כאלו שהאמינו בפשטות גמורה שהוא עלול לבור בכל רגע ושמו אוזנם לשופרו של משיח
ככה למשל מסופר על הצדיק המפורסם רבי שמחה־ בונים מפשיסחה שהיה רגיל לשים סמוך למיטתו את טליתו ואת תפיליו לפני לכתו לישון, ואפילו לפני שהלך לישון שינה ארעית, תנומת צהריים קלה היה נוהג כך וכששאלוהו לסיבת הדבר ענה. "שמא יעירוני משנתי בקול מבשר ואומר, ~משיח בא!"... מוטב שהטלית והתפילין יהיו סמוך למיטתי, הלא כיצד אצא לדרך מבלי שהטלית והתפילין יהיו עמדי!...
על רבי לוי־יצחק מברדיטשב מסופר שכתב תנאי־אירוסין לנכדו, וכשהגיע לתנאי בדבר מקום החתונה, ציווה לכתוב בזו הלשון: "החתונה תהיה אי״ה בשעה טובה ומוצלחת, למזל טוב, בירושלים עיר הקודש, ובמקרה חלילה שמשיח צדקנו לא יבוא בשנה זו תהיה החתונה בברדיטשב.
רבי זונדל מסלנט מסופר כי לפני שהגיע בתפילת שמונה עשרה לפסקה, "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" וכר היה רגיל לפתוח את עיניו ולהסתכל היטב לצדדים, ולחזור ולעצום את עיניו ולהמשיך בתפילתו. כשנשאל לסיבת הדבר ענה: "שמא בא משיח צדקנו ונמצאתי מברך ברכה לבטלה"...
מסיר אחת ומלביש אחת
הציפיה לביאת המשיח הייתה ענין של יומיומי וגדולי ישראל בכל דור ודור קיוו שהוא עלול להופיע בכל עת ובכל שעה, ואף על פי שהתמהמה בכל זאת חיכו לו בכל יום שיבוא. כך גם מסופר על צדיק גדול שלא היה מוריד את הגרביים לפני לכתו לישון, אלא היה ישן בהם, מתוך חשש שמא יצטרך להתעכב בגללם בשעה שישמע בלילה שופרו של משיח. וכן אגדות כאלה ואחרות מסופרות על צדקים נוספים אחרים זה בכה וזה בכה.
אך המעניין שההתמהמהות אפילו לרגע בביאתו של המשיח. מוזכרת אצל המשיח עצמו.
חז"ל מכנים את המשיח בכינוי 'חיוורא' – מצורע (סנהדרין צח, ב). ההסבר של הגמרא הוא שעל המשיח נאמר "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם" (ישעיה נג, ד). הגמרא (שם עמ' א) מספרת כי רבי יהושע בן-לוי מצא את אליהו הנביא בפתח מערת רבי שמעון בר-יוחאי, ושאל אותו: מתי יבוא משיח? ענה לו אליהו: לך ושאל אצלו. שאל רבי יהושע: והיכן הוא יושב? ענה אליהו: בפִתחה של רומי. הוסיף רבי יהושע ושאל: ומה הם סימניו? השיב אליהו: הוא יושב בין עניים סובלי חולאים. הללו מסירים את תחבושותיהם בבת אחת וחוזרים וחובשים אותן, ואילו המשיח מסיר תחבושת, חובש אותה, ואחר-כך מסיר את השנייה והשלישית וכו'. זאת, כדי שאם ייקרא לבוא, לא יתעכב אפילו לרגע.
ממשיכה הגמרא ומספרת שרבי יהושע בן-לוי הלך אל המשיח ושאלו: למתי יבוא מר? ענה המשיח: "היום". חזר רבי יהושע אל אליהו והתאונן שהמשיח שיקר לו, שאמר כי יבוא היום ולא בא. הסביר אליהו, כי כוונתו הייתה – "הַיּוֹם, אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".