יהודי לא מלשים עם המצב | ויש לבאר זאת שהמשמעות של האבלות על ביהמ"ק היא אי־השלמה עם חורבנו ותשוקה לבנינו, שישראל אינם משלימים לרגע אחד עם זה שביהמ"ק חרב, ותמיד הם מעלים את זכרונו על לבם ומשתוקקים ומצפים מתי יבנה ביהמ"ק. וכמעשה שהיה אצל הרה"ק מאפטא זי"ע שנכנס אליו יהודי ותינה לפניו את כל צרותיו, והיה נראה לו שאינו משתתף כ"כ בצערו. ואמר לו הרה"ק מאפטא, ומה עם זה שלא הקריבו היום את קרבן התמיד, על זה אינך דואג כלל?. היינו שלו יש דאגה המעיקה עליו יותר מזה. ליהודי אסור להשלים עם חורבן ביהמ"ק, וג"פ ביום מבקש יהודי בתפלה ולירושלים עירך ברחמים תשוב ומעורר בלבו תשוקה לבנין ירושלים וביהמ"ק.
בין המצרים יותר קרוב מתמיד | אמור בשעה שנכנסו האויבים להיכל ראו הכרובים מעורין זה בזה. ולכאורה תמוה מאד דהרי דבר זה מורה על גודל אהבת ה' לישראל, כדאיתא בחז"ל (ב"ב צט.) שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הכרובים פניהם איש אל אחיו ומעורין זב"ז ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום פניהם אל הבית, ואיך בשעת החורבן שישראל לא היו בדרגת עושין רצונו של מקום היו הכרובים מעורין זה בזה. אלא הפי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים, שכל הרודף ומבקש להשיג את השי"ת ולהתקרב אליו ית', מסוגל להשיג זאת בימי בין המצרים. עד"מ למלך שכאשר הוא נמצא בביתו בתוך היכלו קשה מאד להגיע אליו, שלא כל איש ראוי ומורשה לבוא לפני המלך, אך כאשר המלך נוסע בדרך קרוב הוא לכל הרוצה להגיע אליו. ועד"ז ימי בין המצרים הם בבחי' זו שהמלך בדרך וזה הזמן המסוגל להתקרב להשי"ת.
באהבת חינם ננוחם | הנה חז"ל אמרו שביהמ"ק השני נחרב מפני שהייתה בו שנאת חנם, שלכאורה תמוה מאד שעקב החטא של שנאת חנם שהוא רק איסור לאו יהיה עונש גדול כזה של חורבן ביהמ"ק, וגלות ארוכה כ"כ קרוב לאלפיים שנה. ובי' בזה דענין ביהמ"ק הוא כמד"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ונאמר ועשו לשון רבים, כי להמשיך את השראת השכינה בביהמ"ק שיתקיים ושכנתי בתוכם, זהו רק מכח כלל ישראל, שרק כאשר ישראל מאוחדים יחד בכחם להמשיך את ההארה של ביהמ"ק והשראת השכינה. וכאשר היתה בהם שנאת חנם ונהיה פירוד בכלל ישראל, בטלה השראת השכינה בתוכם וממילא נחרב ביהמ"ק.
קורבנות בזמן הזה? | וזה מאמר המשורר מזבח אבנה בשברון לבבי, וכמאה"כ (תהלים נא) זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה א' לא תבזה. זה שיהודי משבר את לבו לפני השי"ת הוא ההעדר בחי' אין שמבטל את ישותו להשי"ת, והר"י זה העדר של בנין. יש העדר שאינו מעולם הבנין כשהאדם מתיאש רח"ל המביא לחורבן, אך יש בחי' העדר של בנין, לב נשבר ונדכה א' לא תבזה, כאשר מבטל ישותו לבחי' אין, שמזה מתחלת צמיחה חדשה.