פרשת השבוע (נשא) בין שלל המצוות עוסקת התורה בציווי של מצוות ברכת הכהנים, אך בהלכה ישנם מקרים רבים שנאסר על הכהן לישא את כפיו, אחד מהם הוא במקרה של כהן שהרג את הנפש.
המחלוקת בין הבבלי לירושלמי
כהן שהרג את הנפש שיטת הבבלי:
"אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר: 'ידיכם דמים מלאו' (ישעיהו א, טו)".
אך בירושלמי אנו מוצאים גישה אחרת לאותו כהן בדיוק:
נאמר: "שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים, והוא מברכנו? אמר הקב"ה: ומי מברכך? לא אני מברכך, שנאמר: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' ".
אנו רואים שכהן גם עם הוא בעל עבירות הרי שהקב"ה הוא זה שמברך, הכהן כך מסתבר, רק האמצעי לברכה.
רבנו בעל האור זורע מציע פרשה שתיישב את הסתירה בין הבבלי לירושלמי והוא מבאר: שאיסור נישאת כפיים לכהן שהרג את הנפש הוא בכהן שלא עשה תשובה, ודברי הירושלמי המתירים לכהן לישא כפיים בכל מצב מדובר על כהן שעשה תשובה ותוהה על הראשונות.
המחלוקת בין הבית יוסף לרמ"א
רבנו הרמב"ם וכן מרן בשו"ע פסקו (או"ח סימן קכ"ח, לה) שגם עם הכהן עשה תשובה וחזר בו עדיין אין הוא יכול לישא כפיים.
וכתב בביאור הלכה שם הנה המחבר (מרן השו"ע) סתם כאן ולא הביא יש חולקים, משמע דס"ל בפשיטות לנידון דידן להחמיר משום אין קטגור נעשה סניגור.
אך הרמ"א סובר אחרת וחושש מפני נעילת דלת - ואומר: ויש אומרים דאם עשה תשובה, נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה, שלא לנעול דלת בפניהם, והכי נהוג.
וכן בהגהות מימוניות כתב (הל' תפילה פט"ו ה"ג)
בפרק אין עומדין אמר רבי יוחנן כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו. וכתב ראבי"ה דההיא במפורסם להרוג ומפורסם שמועד לכך.
כהן שהרג נוכרי - וכהן אנוס שהרג
הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל כתב בשו"ת משפטי עוזיאל (כ"ג סי' י') שהזהירות משפיכות דמים ורציחה חלה גם על הריגת גוי חלילה. והוא מסיק שגם רוצח עכו"ם עובר באיסור לא תרצח ומצדד שם ללמוד בק"ו שהורג ישראל אף בשוגג יאסר עליו לישא כפיים כי אין קטגור נעשה סניגור.
אך בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' ס) כתב שיש מחלקות בין 'הצידה לדרך' המצדד להלכה ולא למעשה שאף ההורג גוי לא ישא כפיו. מאידך בעל 'המאמר מרדכי' שרק הורג ישראל לא יעלה לדוכן ומסקנתו שם שבהורג גוי לכו"ע אם עשה תשובה יכול לעלות לדוכן.
כהנים מחיילי צה"ל
מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת שלו (יחווה דעת ח"ס ס' י"ד) מפלפל בשאלה האם חייל כהן שהרג בשעת מלחמה ושפך דמים הרבה האן יכול לישא את כפיו. הוא מציין לדברי הפרי חדש שכתב שכהן שאנסהו להרוג 'נושא כפיו' והעומד מול צבא איוב אין לך אנוס גדול מזה והבא להורגך השכם להורגו. וק"ו בחיילים מישראל שהם עומדים לגונן על ישראל ועל ארצנו הקודשה שמצווה רבה הם עושים.
ומסיים שם:
אדרבה ראוי לומר להם תחזקנה ידיהם ויישר כחם. והדבר ברור ללא צל של ספק שכשרים והגונים הם לנשיאות כפים, ויבורכו מפי עליון. ויקויים על ידם ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".